בלקפילד

בלקפילד

הליקון
0/5

זה אלבום שנוצר ע"י שני רומנטיקנים ממועדון הלבבות הבודדים, הדואבים והשבורים, שבאים לספר את סיפור דכדוכם הגדול, מתגעגעים לפופ האלטרנטיבי-איכותי של פעם.

 מבחינת ההרמוניות, "בלקפילד" מזכירה יותר את "פורקיופיין טרי" מאשר את המוסיקה של אביב גפן. רוב השירים נכתבו בסולם מינורי, מותאמים לשירתו של וילסון, ליווי של פסנתר, גיטרה אקוסטית, צליל מיתר ומעברים דרמטיים לרוק חשמלי טעון יותר.

 השירים מסוגננים בסולם מלנכולי מלודי נוגה, ניזון מהשפעות פסיכודליות-ביטלסיות-פינק פלוידיות . כמעט כול שיר מחלחל מיידית. השיר היפה בדיסק HELLO מתחיל בצלילים ג’ון לנונים. המנגינה המקסימה מלווה קול מחוספס "חולם על העבר, ממתין, ממתין האם זה יימשך, מדוע אינך באה ולוקחת אותי"

 השירה של וילסון לעיתים הזוייה-מסתורית-מתרחקת. גם ההפקה המוסיקלית תורמת לתחושת האווירה ההזויה. גם אביב גפן, מסתתר אי שם מאחורי הצלילים. זה לא אביב שאנחנו מכירים. זה אביב שאולי מגשים משאלה לשיר פופ כמו שהוא אוהב לשמוע אצל הלהקות האנגליות האהובות עליו.

 השירים אומרים פחדים, ספקות, עצבות ובדידות. הרבה על נטישת האהבה. גפן אומר: עכשיו אני בנאדם לא מאושר, לא שמח, דכאוני. אני זועק לעזרה. "כול מה שנותר לי הן צלקותי האהובות". כך המילים של SCARS. או: "אהביני כשהקיץ חולף, אל תטילי את צילך על נשמתי". יש כאן גרסת כיסוי אחת לשיר של גפן – "עכשיו מעונן", טוב שהביצוע המעודן-מופנם הוא של סטיבן ולא של אביב. אביב גפן וסטיבן וילסון, איש ה"פורקיופיין טרי" יצרו אלבום שהוא גרסה מיוחדת למוסיקה של הלהקה הבריטית.

נדמה לי שזה לא יהיה הפרוייקט האחרון שלהם ביחד. זה נשמע הרכב עם פוטנציאל לעוד דיסק או שניים, ואפשר לסגור גם על הופעות.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות