יש לי חולשה לשלומי שבת. יש משהו מכניע בטונים שלו. כלומר: כשהוא שר – הוא נותן לך להאמין שהוא מאמין במילים, למרות שעל הנייר זהו עוד גבב של עוד איזה ממרח אהבה שמיוצר כמו ממרח שוקולד.
אני מתאהב כל פעם מחדש בשלומי שבת – כי האיש כותב ושר ממקומות שאינם רק מניפולציה על נושא שדוף. אין לי שום ספק שהוא גם חושב "על הקהל", נזהר משירים מתוחכמים מדי, פונה למכנה המשותף הכי ארוך והכי רחב. אב המעלה של שלומי שבת לעומת הרבה יצרני קונפקציה "מזרחיים" אחרים – שהוא באמת הולך אחרי מנגינת ליבו, ישר ואמיתי. מכונת האמת המוסיקלית שלי שאינה מרבה לזייף, אומרת עליו הרבה דברים טובים, שהיא מסרבת לומר על כמה זמרים מעולים מצמרת הז'אנר. מה הוא שר כאן? מה הטקסט? נו, בסדר. אוהב אותה. מתאהב בה כל פעם מחדש. ושרק תאהב אותו כמו שהוא אוהב אותה. נו, מה. טקסט כזה לא היה עובר מכינת טרום יצירה. בא שלומי שבת, עם מנגינה וטונים שאומרים – הוא מרגיש ככה. העיבוד עוטף את השיר בצליל בוזווקי וכינורות. מעניק לו טונות של חום. הלחם והחמאה של המיינסטרים הים תיכוני.

הרחובות כמעט ריקים מאנשים/ בסמטאות דולקים מזמן הפנסים/ ורק אני ואת ללילה צוחקים/ נהנים לטעום כל רגע בחיים/ אני נושם אותך עמוק אל תוך ליבי/ ואוסף אותך בחום לנשמתי/ מסתכל בך ולוחש בשפת הלב/ אני פשוט אוהב אותך, כל כך אוהב
מתאהב בך/ כל פעם מחדש/ מתאהב בך/ כמו ילד שנרגש/ ולנצח יהיה מה שיהיה/ איתך אני אחיה
ולפעמים פוחד שזה לא אמיתי/ שיום אחד יבוא ולא תהיי איתי/ אבל אז ליבך לוחש בשפת הלב/ שתאהבי אותי כמו שאני אוהב
מתאהב בך/ כל פעם מחדש/ מתאהב בך/ כמו ילד שנרגש/ ולנצח יהיה מה שיהיה/ איתך אני אחיה

* הקליפ: טוביה ופרדוס ירושלמי, בעל ואישה, נבחרו לקליפ של השיר ע"י בבמאו אלעד ויסצן. השנים הכירו בגיל 11 באירן. לא מכבר חגגו 60 שנות נישואין. אהבה? – בוערת גם אחרי כל השנים האלו.