כשמקסי ג'אז מתלונן על נדודי השינה שלו ב – "Insomnia", מתברר של שמוזיקת האוס יש להציע יותר מאשר ביט וטראנס לרחבות הריקודים. חוץ מזה, ל"פיית'לס"  היה תמיד מה להגיד מעבר לדאנס מיוסיק.
מאז ', "Reverence" אלבומה הראשון, ועד No Roots . פיית'לס נעה על התפר שבין להיטי מועדונים ופופ אלקטרוני מיינסטרימי. אבל לא הסתפקה בפניה לרצפת הריקודים. הערך המוסף קיים בקול העמוק והמחוספס של מקסי ג'אז ב- "Mass Destruction" לדוגמא. זהו טקסט פוליטי-חברתי אנטי ממסדי אנטי גזעני שנדמה לי שהוא חריג של ממש אצל. לא מדובר במהפך, אבל בהחלט שינוי שמראה כי פיית’לס מנסים ניואנסים. מאטים קצבים, מחדדים מסרים.
באוסף, "פיית'לס" מצליחה לייצר דאנס לאונג' (אווירה) בחיבור הקטעים למעין יצירה אחת מתמשכת. שיש גם טקסטים פוליטיים חברתיים חריפים. אפשר להתווכח אם הצליל הזה הוא נוסחת הפקת סאונד או סגנון מוסיקלי, אבל מה שחשוב הוא שפיית'לס רשומה על ההמצאה. אין בעיה להדביק תג למוסיקה הזו.
God Is a Dj מגיע אחרי "אינסומניה" ו"מאס דיסטרקשן" ולפני "אנחנו באים". פיית'לס עם הגדולים שלה + 3 חדשים. סיסטר בליס, הדיג'אית מס. 1, מולטי אינסטרמנטליסטית, והראפר המוביל מקסי ג'אז וגם רולנד ארמסטרונג המוכר כ"רולו", פרודיוסר ומורה רוחני, לקחו חומרים מארבעה אלבומים ועשו מזה ארוחה טעימה עם תוספות. לא מדובר בלעיסת הלעוס, אלא באלבום אקלקטי של דאנס מיוסיק עכשווי, עם אלמנטים שלקוחים מכול הניואנסים של מקצבי הקלאב דאנס מאז אמצע ה-90 כולל היפ הופ,אסיד ג'אז, טראנס, אפרו קריבית, ראפ, האוז, דאב ומה לא.
מקבלים אלבום דאנס ספקטקולרי, קטעים שאתה יכול לרקוד לצליליהם עד עלות השחר, אבל גם להתענג בכורסא ואפילו להקשיב לטקסט. הדי.וו.די שיצא במקביל כולל קליפי דאנס בצילומי רחוב עתירי שחור-לבן בכיכובו של מקסי ג'אז שמשוטט ברחובות דאון טאון מעורפלים ואלימים. הקליפ של WE COME מסעיר במסר ובאקשן שבו (על גבול הסוריאליסטי), אבל נדמה לי שמי שממש לא זקוק לוידאו ארט כרקע למוסיקה, יכול להסתפק בסי.די.

Faithless – Insomnia