יוסי גיספן חרז לפייינמן עוד שיר אהבה ושברונה. מקוריות לשוא תחפשו. חבל, חבל, חבל. כמה חבל שהיא לא כאן. יצרן שצובע באפור, שלכת גשם ורוחות סתיו, וכדי שזה יישמע יותר פואטי, שורבטה גם מטפורה: האוהב חש כעץ נעזב ששורשיו צמאים לגשם, ומצד שני חירב ב"את חסרה לי כל כך אהובה" עלית כבר מדרגה, למה לרדת שתיים? האם עד כדי כך מזלזל גיספן באינטליגנציה של המאזין שהוא חייב להכניס משפט שמתרגם בפשטנות קשה את מה שהוא ניסה לומר במילים קצת יותר "יפות".
המנגינה של איתי זילברשטיין עושה את העבודה באוריינטציה סנטימנטלית מחניפה עם ניחוח צרפתי בעיבוד, גאות הלב ששופך תחושת געגוע, בטון הנוגה הנרגש של פיינמן, אפשר לרקוד את זה בסלואו צמוד כמו שרקדו פעם. אורי פיינמן עושה חסד עם המילים והלחן הזה, מטפס נכון בסולם הרגש. זה הוא ולא אחר.
חבל שאת לא כאן, להקשיב אל פעימות לבי/חבל שאת לא כאן, כמו הסערה שבי/חבל שאת לא כאן, עוד פעם לאהוב אותי
חבל שאת לא כאן/תגידי לי לאן, נעלמת כאילו אין מחר/תגידי לי רק מה, עושים כשהלב נשבר/תגידי לי מתי, יודעים שבאמת נגמר/חבל שאת לא כאן
אני העץ הנעזב, לבד אל מול רוחות הסתיו/מאז הלכת, בענפיי הכתה שלכת/כל שורשיי לך הם צמאים ואת הגשם/את חסרה לי, כל כך אהובה
כשמישהו עוזב, זה לרוב מן יום אפור כזה/אומרים שזה כואב, אך זה עוד הרבה יותר מזה/כי משהו בלב, שואל איך את עושה את זה/חבל שאת לא כאן
