אני אוהב לחזור לרולינג סטונס, כי האבנים המתגלגלות ממשיכות להתגלגל מאז המפגש הראשון והמפעים איתם אי שם בשישים, שעד היום נחשב בעיני הרוק האותנטי המהפכני בחיבור בין בין מוסיקה שחורה ללבנה (*). הפעם מחוגי השעון זזים אחורה ל-1978, עיצומה של מהפכת הפאנק. מהדורת דלוקס שעברה רימסטרינג. Some Girls נפתח עם צליל הדיסקו של Miss You ומסתיים עם שיר פאנק הרס עצמי Shattered, שני שירים שממשיכים לסחוט מחיאות כפיים. מעניין שהסטונס הצליחו להגיע לרחבות הדאנס מבלי לאבד מהמונטין שלהם כלהקת רוק. המהדורה החדשה כוללת דיסק בונוס של שירים, שהוקלטו במהלך הקלטות Some Girls, אבל לא ליצאו עד היום פקט בבוטלגים. הסטונס הם אותם סטונס בליטוש של הטכנולוגיה העכשווית, נשמעים רעננים. יש שיגידו ש – Exile On Main Street הוא אלבומם הגדול ביותר, אבל Some Girls הוא אלבום מצויין בלי שום קשר להערכות מה "הכי גדול", ויש טוענים שהוא היה האלבום הגדול האחרון של הסטונס.
• יש להקות שימיהן הגדולים ממשיכים לייצר ביקושים גדולים. להאבנים המתגלגלות, הרולינג סטונס, יש קטלוג של שירים, שרק קומץ אמנים יכולים להתחרות בו. ממרום הפנתיאון של מוסיקת הרוק, החבורה הזו ממשיכה לסקרן, ולו רק בשל הרצון לפגוש להקה, שיכולה להגדיר את עצם הרעיון של מהו רוק & רול. זהו גם הקסם הראשוני של המוסיקה דאז – שאינו פג.
קשה להעריך את חשיבותם של הרולינג סטונס בהתפתחות הרוק & רול. הלהקה, אשר הוקמה בלונדון בשנת 1962, עשתה רוק & רול כל כך מזוקק, שהייתה לו השפעה מכרעת על מה שבא אחריהם. כמעט כל אלבום שהלהקה הוציאה מה – Rolling Stones ב-1964 דרך Exile on Main Street ב-1972, הוא חיוני להבנת המוסיקה של התקופה, ואם ללכת רחוק יותר – גם את התקופה עצמה. העניין הרב שמוסיקאים גילו בבלוז וב – R&B. הסטונס הצליחו להכיר לקהל אמריקני לבן את המוסיקה האפרו אמריקנית, שלא הכיר מעולם. הסטונס הגיעו דרך רוברט ג'ונסון, ממאדי ווטרס, מ – Howlin' Wolf לצ'אק ברי, מרווין גיי.
יש טוענים, שגם אם הסטונס לא היו עושים שום תקליט אחרי 1965 – עדיין הם היו נחשבים אגדה. הזמר מיק ג'אגר, Mick Jagger, הגיטריסט קית' ריצ'ארדס Keith Richards , נגן הבס ביל וויימן Bill Wyman, המתופף צ'ארלי ווטס Charlie Watts, הפכו באותם ימים שמות נרדפים לדמויות המייצגות את מרד הצעירים עם שירים כ – Satisfaction, Street Fighting Man, Sympathy for the Devil, Gimme Shelter, שירים שביטאו את האלימות, התסכול והכאוס של אותם ימים. בשביל הסטונס, הסיקסטיז לא היו ימים של שלום ואהבה. במובנים רבים, הפסיכדליה ואוטופיית השלום העולמי נראו לסטונס טיפשיים. חבריה המשיכו להיות פרגמטיסטים קשוחים. כנד האידיאליזם שהצמיחו הסיקסטיז, הסטונס הבינו כי You Can't Always Get What You Wan ובמקום – Let It Be הם העדיפו להשתמש ב – Let It Bleed
האבנים המתגלגלות – Miss You
