בפואמה של אמילי דיקינסון קיים שילוב של רציונל ורגש. הרצון העז לעזור לאחרים, לשבורי הלב, לחלשים – הוא עניין של נחישות. מצד שני – יש בשיר תחושה עצב שנובעת מחוסר היכולת להושיע. אפרת בן צור משדרת את השניות הזו. תחילה קולה רך ורפה, בהמשך מתעצם והופך דרמטי עד זעקה קורעת.
סערת הנפש הזו בחלק השני של השיר נובעת מהפער שבין הרצון ליכולת. שיר קטן-גדול שאפרת בן צור חיברה לו לחן מופתי, כאילו השיר והמנגינה נועדו זה ולזו. ערך מוסף: העיבוד והביצוע מעניקים לו עוצמות שאינן קיימות על דף הנייר. מרטיט.

אילו יכולתי למנוע שברו של לב אחד,
לא אחיה לשווא
אילו יכולתי להקל על סבל חייו אדם אחד,
או לשכך כאב,
או לעזור לציפור חלשה אחת
אל קנה לשוב,
אני לא אחיה לשווא.

(תרגום חופשי – יוסי חרסונסקי)