סופרלטיב שאני מתייצב מאחוריו בלי כול היסוס: זה אחד מאלבומי ה-SOUL הטובים ששמעתי מאז מרווין גיי וסטיווי וונדר. אנתוני המילטון הוא זמר SOUL מבטן, מלב, מנשמה אמיתית. קחו שיר אחד כדוגמא: "Can’t Let Go" בליווי אורגן. כמו סטיווי וונדר הוא יודע לחבר ברגישות לירית טקסט, מנגינה, קצב – כשהעיבוד הוא לא פחות משמעותי. "לא חשוב מה אומרים אנשים, אני אוהב אותך" שר המילטון, ומחזיר לשירה ההרמונית של השבעים. לא חשוב שהטקסטים נעים סביב אותו ציר של שירים על הבינו-בינה (ענייני אהבה) , אצל המילטון זה נשמע אותנטי.
ההפקה של גאון ה-SOUL הזה דווקא לא מחפשת חידושים והפתעות, נשארת בתוך קונטקסט SOUL קומפקטי. מההפקות היותר חמות מדויקות ששמעתי בז’אנר הזה, שמעניקה איזון מוסיקאלי לכול השירים בדיסק. אין כאן פערי רמות. המילטון זה לא "ניאו סול", זה אולד סול, קלאסיק סול בכול משמעות המילה. לחצתי לסיבוב שני בשלט. ולפי הביקורות שאני קורא עליו, בהחלט כדאי להגיע גם לקודם שלו – COMIN’ FROM WHERE I’M FROM.
