רוח חמה מנשבת ממולדת הסול והריתם נ’ בלוז. קוראים לה ג’ון לג’נד, ולפי הדיסק הזה היא תשהה איתנו זמן רב, ממש כמו "רוחות" אחרות – סטיווי וונדר, מרווין גיי, ר. קלי.
כרגיל מתחילים בהגדרה. באמריקה שומדבר לא הולך בלי להכניס אותך למשבצת. ניאו סול? אם מגדירים ניאו סול כאולד סול עם כול דבר חדש, אז זה לג’נד, שמציע תמהיל מלהיב של סול, היפ הופ, סול, ריתם נ בלוז וגוספלס. אגב, גוספל’ס – יש כאן שני שירים בעלי אלמנטים של שירי דת סוחפי מאמינים, ואם דיברנו על "רוחות", אלה שירים טעוני ספיריטס. לג’נד שצבר ניסיון בעבודה עם סטארים כאלישיה קיז וקנייה ווסט, מצליח בכישרון נדיר לחבר את מרב הדיאלקטים של המוסיקה השחורה. שירי אפ-טמפו, מיד-טמפו, גם בלדות פסנתר כמו הלהיט שלג’נד שר בטקס הגראמיז – Ordinary People, ואם תרצו תערובת יפה של סול והיפ הופ, גם לזה יש ללג’נד מתכון ב-Stay With You. "אנחנו עפים גבוה/ האם את לא רוצה לרדת" שואל לג’נד. מבחינתו – הוא כבר משייט גבוה גבוה על רוחות נשמה חזקות מאוד.
