היומרה היא לומר "אתה" ולהתכוון לאלוהים. מי אתה (כותב המילים) שתפנה לאתה-אלוהים, ותציג את עצמך כמי שיודע מי מהותו, כלומר שהוא (האלהים) נפלא וכל יכול, אבל מצד שני מפשל וגם חייב לך אהבה. והכל בשיר קטן אחד. נאיבים בני נאיבים אנחנו. אבל כשלירון רמתי ניצב בפני המבחן הראשון אחרי העונה התשיעית של "כוכב נולד", מפעילים פול טורבו את מכונות יצרני המילים של כתבנים לכל עת, שכבר למדו להתאים לכל דורש. הפעם בלדה נוגה שאוהד חיטמן הלחין על פסנתר. כזו שאמורה לגרום לך לחבק מישהו. תעזבו אלוהים.
יש תחושה שהכל מכוון למקום הזה של לרגש. לירון רמתי הוא קול עדנים פריך ואותנטי, שר ללא מאמץ, נולד לקחת הנוגה הזה למקומות הכי מחניפי אוזן. מהקולות היפים של הז'אנר הקרוי "מזרחי". במיינסטרים יש דרגות של ענוג הוא הלחן, נוגה הוא הטון. מזכך הוא העצוב. כאן השקיפות ברורה. גבולות הקיטש. בטח לא שיאי המקוריות. תתענגו על הנוגה, כי כבני אנוש – כולכם זקוקים לטון הזה שיעשה לכם טוב, בלי או עם אלוהים. העיקר שתאהבו. שיאהבו אתכם. העיבוד לכלי מיתר הוא השילוב האופטימלי הסאן רמו לסאן הישראלי מחמם הלב.

פזמון: אתה, שבראת…