לארבעת הדיסקים (100 שירים מ-42 שנה) זרקו הכל, הקלטות שחלקן נשמעות נורא, אבל גם ביצועים בעלי ערך נוסטלגי ייחודי, המיטב שבמיטב, מהכי יפים ונצחיים שלה.
נוסטלגיה? שומעים את קולותיהן של נחמה הנדל ב"נועה" עם "בצל ירוק" (1957) ושל ריקה זראי ב"רב האור והתכלת" (1956), אילי גורליצקי, סולן להקת פיקוד מרכז, מודל 1958 ב"חמסינים במשלט", "הדואר" – יפה ירקוני (1958). איזה ענתיקות.
יש ביצועים שעבר זמנם: אריק איינשטין ב"עיר לבנה", ביצוע מ-1960, "רכב אש" עם שושנה דמארי – "מיכאל" עם שושיק שני. תחושה שהוצאו מהנפתלין. .
ממשיכים לרגש: מירי אלוני ב"בארץ להד"ם", יוסי בנאי _ "על כל אלה", נורית גלרון ב"אמצע התמוז", הדודאים והפרברים – "תלבשי לבן", הגבעתרון – "אל בורות המים", אריק איינשטין "פגישה לאין קץ".
זה לא רק "שירון" לשרים בצוותא, אלא אסופה שמתרגמת ברגישות מדהימה תחושת היחיד כאילו הוא הקולקטיב – החרדות, המשאלות, רחשי הלב, ושמר כתבה שירים שהם לא רק נפלאים במנגינותיהם, אלא חודרים, שייכים לנו, למקום הזה.
שמר עצמה משתלבת באוסף בביצועים ל"עקדת יצחק", "בית חלומותי", "חבלי משיח", "אנשים טובים". לא זמרת גדולה, אבל יש בטון הלא מהוקצע משהו אותנטי שמקרב אל ראשוניות השיר, ואת השיר של שמר צריך לשמוע גם בקווי המתאר הראשוניים שלו, כי אז הוא נשמע מוסיקה קלאסית עברית.
