קליינשטין שר אמוציונאלי מאי פעם. במיוחד שירים מינוריים. הפעם על הפחד מפני שינויים במצבי הרוח, מפני הפנים הרבות המשתלטות על הבנאדם. נהייה אלטונג’וני בשילוב של שירה-פסנתר. קליינשטיין רומנטי, בלי לגלוש לדביק. יש בטונים שלו געגועים. יש בעיבודי המיתרים לרכך אותו עוד יותר. אין בעיה להתאהב בשיר הזה משמיעה ראשונה. (מילים, לחן, עיבוד – רמי קליינשטיין)
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email