אחרי שתי הופעות חימום (LE BUTCHERETTES – התיאטרלית המפתיעה ממקסיקו, טייני פינגרס – הביזארית והיומרנית מדי מישראל) מארס וולטה עולים בסערה. אני מביט בקהל (לא מפוצץ) ומנסה לתהות: האם כל אלה הם שוחרי רוק אלטרנטיבי/ מתקדם? האם זה קהל רוק מעורב? מבחינת החשיפה, מארס וולטה היא כמעט הרכב אזוטרי, מוכרת בעיקר לשוחרי prog-rock/psychedelic. אז מי זה הקהל שהתכנס?
שמעתי השבוע את Noctourniquet החדש-השישי שלהם. רוב הערב הוקדש לאלבום הזה – שישה שירים מתוך שמונה. עומר רודריגז-לופז Omar Rodriguez-Lopez (מלחין גיטריסט) וסדריק ביקסלר-זאבאלה Cedric Bixler-Zavala (מילים, שירה) מנסים להעניק למוסיקה הלא-להיטית של האלבום עוצמות בימתיות – מהפתיחה הבומבסטית של The Whip Hand, דרך המלודרמה המלודית המורכבת הכמעט היפנוטית של The Malkin Jew ועד Molochwalker. הטקסטים אינם פשוטים, ואם אינך מגיע מוכן – אתה עלול לעמוד משתאה מול איש מקרוזל בעל טנור גבוה, לעיתים צרחני ופלצטי, שעושה הצגת רוק מהמוסיקה שלו.
חווית האלבומים (כאמור, בעיקר האחרון – המצוין) לא עברה בהופעה. נשארו מרוחקים משהו. זה סוג מוסיקה שאינו רק בידור, והאיש שבמרכז הבמה, סדריק ביקסלר-זאבאלה, אינו יכול להעניק בשעה וחצי את הניואנסים של המוסיקה המיוחדת.
בשורה תחתונה: הופעה היי-אנרג'י מחושמלת, אבל אינה מכווננת דיה לשוחרי הפרוג-רוק, בבחירת השירים, בעריכתם, כך שפעמים רבות חשתי שההרכב אינו מצליח לשמור על מומנטום. מעניין אם גם מעריצי ההרכב הזה חושבים כך. אגב, הייתה לי הרגשה שהם התבאסו מהעובדה שהמארס וולטה עזבו את הבמה בלי לחזור להדרן. אני הסתפקתי.