מה קרה? למה עדן חסון ואושר כהן חפצים להיות טובים מן האחד? נו טוב, לא חוכמה. התשובה ברורה כאור השמש הקיצית באלה הימים. זהו מפגש כוכבים ללא הימור בשמי הים התיכון שיפציץ את התחנות האזוריות. הקומבינה ברורה. פחות ברור איך שיר אכזבה של גבר אחד לאישה מושר על ידי שני גברים. חיפשתי בשיר ומצאתי – "כל החברים שלי בכו איתי עלייך", אלא שכאן הייתה צריכה להצטרף מקהלת מזדהים ומזילי דמעות.
שירי אהבה – אכזבה ים תיכוניים של גבר המתמקד בנטישת אהובתו הם סחורה מבוקשת העוברת לסוחרי המוסיקה בארצנו ולמעריצים המושבעים. הם מבטאים לרוב רגש עז, עוצמתי עם גוון שמדגיש את הכאב והנוכחות הרגשית העמוקה של הזיכרון והכאב הקיומי.
הבעיה היא בשבלוניות: דמות הגבר מוצגת לא פעם כקורבן של האהבה – נבגד, נטוש, פגוע. מדובר בתבנית חוזרת של ייצוג רגשי, שמופיעה בעשרות אם לא מאות שירים בז'אנר, לעיתים עד כדי קלישאה. השיר הים-תיכוני מציג את הגבר כמי שאהב בכל לבו, נתן את כולו, ורק סבל בתמורה ("על מה נלחמתי והפסדתי?). הוא מתמסר, מתפלל, בוכה, אבל בסוף נותרים לו רק שברון לב ודמעות.לעיתים קרובות, האישה בשירים האלה מצטיירת כחמקמקה, בוגדנית או אדישה לסבלו של הגבר. היא עזבה, שיחקה ברגשותיו, או סתם לא הבינה "מה היה לה ביד". כלומר, האישה לא מוצגת כשותפה אלא ככוח הרס. מצד אחד – הגבר הוא קורבן, נטוש ופגוע; מצד שני – הוא שולט בנרטיב. הוא זה שמספר את הסיפור, שהוא לרוב חד-צדדי, מלא פאתוס, והקהל נדרש להזדהות איתו.
פתיחה ספוגת דכדוך בקולות נמוכים, סלסול קל שהופך לזעקה דרמטית של האוהב הנואש. שינוי הקצב למעין רומבה גם הוא אופייני לז'אנר. חצי עצוב חצי קצבי שמח. שירת הרגש כפולת הקולות אינה מצילה את השיר הזה מהשבלוניות המביכה, ושום תזמור סוער לא יכסה עליה.
צילום יח"צ : יניר סלע
עדן חסון ואושר כהן מיליון לילות
ומה איתך היום? אני חושב עלייך סתם פתאום,
לא מדברים וזה מרגיש עשור/ והלב שלי עומד בתור..
גם החיוך שלי נשאר אצלך/ נו תתגברי עליי כבר שאלך.
הפכתי שוב פגיע בגללך/ ולמה אני מת שנדבר?
והנה את הולכת/ הנה את חוזרת,
כל החברים שלי בכו איתי עלייך..
אמן את מאושרת,/ אמן שאת חולמת,
כי כל החלומות שלי הלכו.
מיליון לילות שלא ישנתי,/ על מה נלחמתי והפסדתי?
ואיך כמו ילד האמנתי לך./ אני זוכר, איך הסתכלת עליי בעצב,
קיללת אותי לפי הקצב/ הייתי חי רק על החרב איתך.
אלוהים איך אהבתי אותך.
נכון זה לא נגמר בטוב/ פשוט צעקת עליי מבלי לחשוב,
תמיד נשארת ילד של רחוב./ לא מגיע לך לאהוב.
והנה את הולכת,/ הנה את חוזרת,
כל החברים שלי בכו איתי עלייך.
אמן את מאושרת/ אמן שאת חולמת,
כי החלומות שלי הלכו.
מיליון לילות שלא ישנתי,/ על מה נלחמתי והפסדתי?
ואיך כמו ילד האמנתי לך/ אני זוכר, איך הסתכלת עליי בעצב,
קיללת אותי לפי הקצב/ הייתי חי רק על החרב איתך.








