ניסיתי לנתח תחבירית. המבנה מעניין: החלק הראשון כאילו חסר נשוא, אבל כל החלק השני של השיר (מ"אתה כמו סופה") משלים את החסר. זהו ניסיון של עומר קורן וטל גורדון להלחין רעיון. האם כל "מניפולציה בין גבר לאישה" היא בעלת אופי בעייתי, האם לא יכולה להיתפס  כטובה או נעימה – כמו למשל נתינת תחושת ביטחון לאדם הזקוק לו? הדימויים בשיר מובילים לאזורים קשים.
ההגיג מונע על פס קול מלנכולי, המוסיקה מייצרת אווירת עצבות מהורהרת המתבססת על התחושות של ה"את" וה"אתה". התחושה היא של יותר אילוסטרציה מוסיקלית שמשדרת מצברוח מאשר יצירה המבטאת נפשות שרות. מצד שני: אפשר להתייחס אל השיר כיצירת אומנות ייחודית, והיא ייחודית. מי שיאמר – יומרה – אשאל אותו: אפשר ליצור אומנות בלי יומרה?

עומר קורן וטל גורדון כל תנועה במקום בימוי ותסריט: עמוס בצר 

כל מגע/ כל חיכוך/ כל תוצאה שמייצרות שתי פעולות
כל מניפולציה/ בין גבר לאישה
אתה כמו סופה שמפחדת מעצמה
את כמו אקדח שמסתבך ולא נדרך
אתה כמו סירה שמתרחקת
את כמו אגם שאין בו שקט/ אבל עכשיו כל תנועה במקום.

עומר קורן פייסבוק