בת 14? אני מבקש שתתקנו אותי אם אני טועה. האם יעלה על הדעת שנערה בגילה של אגם בוחבוט תסלסל ככה תפילת הודייה לבורא עולם כאילו בעלת נסיון חיים רב שנים? מה היא עברה בחיים ומהו מקור  יגונה, בשעה שהיא מודה ל"אבא" "על הכל", "על כל הרגעים", "על ילדות ומשפחה". וגם ש"אחרי החושך בא האור לחיים". גם אם לא כתבה את הטקסט הזה, אולי סיפרה לכותבים על הסבל שעברה. מי יודע. אני מטיל ספק ביכולת של נערה בגילה להכיל תוכן לא אמין שמוכתב לה. מה משמעות "חוזרת אליך בסוף"? אלוהים הוא סוג של מאהב שחוזרים אליו? ומי היא שתייצג את הרבים במשפט כמו "ברוך ה' כולם הולכים בדרכך"
צריך עם זאת לומר, שבוגרת בית הספר למוסיקה יודעת לשיר. יש לה קול והיא עושה בו שימוש, שזמרות בוגרות ממנה היו קונות. גם העיבוד עשה איתה חסד. (במיוחד צליל החליל של מישל אסייג) לסיכום: אני לא אוהב את הרגשנות המלודרמטית המופרזת הזו כאילו אגם בוחבוט עובדת על מתכון שירה טראומטי, שישרת גם את הסלסול הבא שלה בכל שיר נוגה.

אתה, אתה בשמחה אתה בלילות שלי, אני לא לבד
אתה, בכל נשימה וגם על דמעות שלי אומרת תודה
תודה על הכל, על כל השירים על זכות להיות ילדה שלך, על כל הרגעים
תודה שקשה לי לפעמים כי רק אחרי החושך בא האור לחיים
בסוף חוזרת אליך אתה שומר אלי שלא אפול אל תעזוב, צועקת אליך
ממך כוחי נתת לי הכל אוהבת אותך אבא, אלי הגדול
אתה, אתה בשתיקות אתה הלב שלי, שומע תפילות
תודה על ילדות ומשפחה ברוך ה' כולם הולכים בדרכך
תודה אם קשה לי לפעמים כי רק אחרי החושך בא האור לחיים
בסוף חוזרת אליך  אתה שומר אלי שלא אפול אל תעזוב, צועקת אליך
ממך כוחי נתת לי הכל אוהבת אותך אבא, אלי הגדול