אודי שניידר שר בלדה דרמטית רחבת נשימה, הנשענת על דימוי מרכזי חזק – המים כמטאפורה למצב נפשי של טשטוש, כמיהה ותלות רגשית. זהו שיר אהבה אך גם שיר על הישרדות, על נשימה בעולם שבו האהבה היא גם חמצן וגם סם.  שניידר, תגלית "הכוכב הבא",  שר נמוך, אינטימי, משתמש נכון במנעד הקולי-רגשי. אפילו הרטט הקל בקולו הוא חלק חיוני בביצוע. זה נשמע לגמרי מונולוג אישי.
המים מציגים כשדה קיומי: להתעורר בצהריים/ להרגיש כמו בחלום מתחת למים. ההתעוררות אינה התחלה חדשה אלא המשך של ערפול. "מתחת למים" מסמן ריחוק מהמציאות, תחושת כובד, קיום שקט אך חנוק. זהו מרחב ביניים – לא חיים מלאים, לא מוות – אלא השהיה מתמדת.
השורה החוזרת: "כל הדרכים מובילות אלייך את סם החיים שלי" מעמידה את מושא האהבה בעמדה כמעט מיתית: מקור חיים, תרופה, יעד קוסמי.. מצד אחד – ביטוי עוצמתי של אהבה טוטאלית.. מצד שני – מתגלה כאן תלות רגשית חריפה: הדובר אינו מציג קיום עצמאי.
ביקורתית, אפשר לומר שהשיר בוחר ביודעין ברומנטיקה קיצונית, גם במחיר של פישוט פסיכולוגי. אין כמעט קונפליקט בין "אני" ל"את" – האני נמס לתוך האת.
הפועל לחכות חוזר ומודגש: "ולחכות, לחכות, לחכות" יחד עם פעלים אחרים – להפליג, לשחות, להתאהב – נוצר פרדוקס:  יש הרבה תנועה לשונית, אך מעט התקדמות ממשית.. הכול מכוון אל אותה נקודה: היא. הדינמיקה הזו מחזקת את תחושת הלולאה: הדובר תקוע בתוך מעגל רגשי. גם הזיכרונות מתוארים במונחים של מים. הם אינם מרפאים אלא מציפים, כמו גלים המאיימים לשבור את השקט המדומה. אין כאן עיבוד של העבר, אלא התמודדות חלקית איתו.
המנגינה והעיבוד – פשטות מקדמת מלודרמה רומנטית שמובילה את הנרטיב לשיאי הרגש. מוסיקה אולד סקול שמדלגת על מחסום הזמן.
נקודות התורפה בשיר: השפה נוטה לקלישאות  ("סם החיים שלי", "כל הדרכים מובילות אלייך"), העדר מורכבות בדמות הדובר, חזרתיות רעיונית גבוהה.
"מתחת למים" הוא שיר שמכוון ללב יותר מאשר לשכל. הוא מציע חוויית רגש טוטאלית, כמעט קולנועית, על אהבה כתלות קיומית. זהו שיר אפקטיבי, נוגע ומבוצע היטב, אך פחות פורץ דרך מבחינה טקסטואלית. כוחו הגדול נמצא בביצוע ובאווירה – יותר מאשר בעומק הפואטי.

אודי שניידר מתחת למים