אליעד מצטרף לאגודת מזמרי שירי ההתקרבנות הגבריים מול הנשים האכזריות. המגמה בולטת בעיקר במוזיקה המזרחית הישראלית. הגבר מוצג כקורבן של אהבה, כמי שנפל שדוד אחר אישה יפה, נחשקת, אבל קרה, בוגדנית או בלתי מושגת. זה הצד ההפוך של המטבע: במקום האישה הפגועה – כאן הגבר הוא זה שמרגיש שנפגע, ננטש, או לא מובן. בשירים האלה האישה נתפסת כמרכז הכוח – יפה, נחשקת, בלתי מושגת – בעוד הגבר, שלרוב מוצג בגבריות מסורתית בז’אנר, פתאום חשוף, פגיע, לפעמים אפילו על סף בכי. זה משחק מעניין של עמדות בין המינים.
הוא חושב שהם היו זוג חבל"ז – "כמו יודה ונינט" (זה המודל האידיאלי לזוגיות?! נשאל את הכותבים) עכשיו נורא, גמרה אותו, הרסה לו את התיאבון, נמאס לו לישון לבד, כולם צוחקים עליו, מרגיש מת. למעשה – מת לראות אותה הלילה.
שנרחם על אליעד? באמת, אליעד אתה מאמין שנאמין לשיר הזה? זה לא שהטקסט אינו עובר מכינה למתחילים בכתיבה יוצרת.. המוסיקה הקצבית היא אנטיתזה לנרטיב. שמחת תוגתו של המתייסר באכזבתו. אליעד מכוון את השיר גם לאולם החתונות, למרות שהוא אינו מבשר טובות לזוג.
עזבו ביקורת. השאלה היחידה שמעניינת את אליעד היא: האם השיר הזה מרים אות לפסגת השירים המושמעים ביותר בתחנות הרדיו? אם כן – המתקרבן העולז שיחק אותה
אליעד באמת בימוי: עמית אנג'ל
גשם בחלון / הסופות שלך רודפות אחריי
את בלופ אצלי בראש / מסתובבת ונופלת אליי
אני לא מאמין / שככה את גמרת אותי
Je t’aime madame
שרפת הכל על שום דבר/ תודה על שום דבר
אני מת לראות אותך הלילה / באמת היינו כמו יודה ונינט
ממך אני לא יכול להימלט / וזה שורף אותי אני מת
אני מת לראות אותך הלילה
באמת היינו כמו יודה ונינט/ ממך אני לא יכול להימלט
וזה שורף אותי אני מת
למה שיקרת עליי / למה עשית את זה
כולם צוחקים עליי / אין לי פרצוף יותר
נמאס לי לישון לבד / התמונות שלך במקרר
הרסת לי את התיאבון / לא פותח את הלב יותר
לא מאמין / שככה את גמרת אותי
Je t’aime madame
שרפת הכל על שום דבר/ תודה על שום דבר
אני מת לראות אותך הלילה
באמת היינו כמו יודה ונינט/ ממך אני לא יכול להימלט
וזה שורף אותי
אני מת לראות אותך הלילה / באמת היינו כמו יודה ונינט
ממך אני לא יכול להימלט / וזה שורף אותי אני מת
