אניה בוקשטיין שרה וידוי אישי עטוף בפופ קליט ומאיר, כזה שמצליח להיות גם קליל ומרקיד וגם חשוף ובוגר. המעבר המוזיקלי מסמבה שקטה ואקוסטית לפופ מידטמפו קצבי משקף במדויק את מהלך השיר: תנועה מהתבוננות פנימית ושברירית אל קבלה אופטימית וחיונית.
הבית הראשון נפתח ברצף של משאלות פשוטות, כמעט ילדותיות: “הייתי חוזרת לרגע / לעשות מחדש / ליהנות / לאכול מהדבש / להכיר ספרדי הורס” – לא חלומות גרנדיוזיים, אלא חוויות קטנות של חופש, אהבה והתנסות. הבחירה בפרטים יומיומיים יוצרת הזדהות וממחישה כמיהה לחיים פחות מתוכננים ויותר ספונטניים. המשפט “ולתת לו להיכנס” (לספרדי ההורס) מרמז גם על פתיחות רגשית, לא רק רומנטית – רצון להרפות משליטה.
“לא עשיתי תטיול אחרי צבא / הייתי רעבה לעבוד להביא גאווה” – הסיפור הביוגרפי הזה נוגע בנקודה ישראלית מאוד: הציפייה החברתית למסע הגדול, מול בחירה במסלול אחר. הדוברת מציגה עצמה כמי שבחרה בעבודה, בשאיפה להוכיח, לבנות ערך עצמי דרך עשייה האמירה: “לא הייתי צריכה אני ידעתי לבד” מציירת דמות עצמאית, אך גם עקשנית – מי שהולכת עם האמת שלה, גם אם בדיעבד היא תוהה על המחיר.
“כל מה שכמעט / שקע ונחרט” –  שורה קצרה  חזקה: החיים מורכבים לא רק ממה שקרה, אלא גם ממה שכמעט קרה. ההחמצות, האפשרויות שלא מומשו, משאירות חותם לא פחות עמוק.
“יש לי עוד מה להגיד / לנצח להפסיד / אני לא שולטת בעתיד / יש לי רק עכשיו” – הפזמון מציע תפיסה מפוכחת: אין שליטה מלאה, יהיו הפסדים, יהיו טעויות – אבל נקודת האחיזה היחידה היא ההווה. החזרתיות של “יש לי רק עכשיו” הופכת את המשפט למנטרה, כמעט תרגול של קבלה. “לא היה לשווא” – מוסיף רובד מנחם: גם הכאב והטעויות קיבלו משמעות.
הבית השני מציג קפיצת זמן: “ועכשיו יש לי ילדה יפה / ואין עוד מלבדה”. – זהו שיא רגשי  האימהות כמרכז חיים. אבל אניה לא מציירת תמונה מתקתקה בלבד: “היא מילאה את הכלי / אבל היא גם לקחה / כמו שלקחתי לאמא שלי”.
זו הודאה אמיצה במורכבות: אהבה גדולה לצד ויתור, שחיקה והעברת דפוסים בין דורות. היא מכירה בכך שהקשר בין אם לילד הוא גם מעגל של נתינה ולקיחה.
המעבר מהסמבה הרכה לפופ הקצבי מדגיש תנועה מנוסטלגיה לקבלה פעילה. הקצב המרקיד בהפקה מוזיקלית עשירה לא מבטל את הכאב – אלא מציע לרקוד איתו, להמשיך לחיות למרותו.
“רק עכשיו” הוא שיר על השלמה עם מסלול חיים לא מושלם, ועל הבחירה לראות בו ערך. אניה בוקשטיין מציגה קול נשי בוגר, שמכיר בטעויות, מתגעגע למה שלא היה – אך מסרב להיתקע שם. זהו שיר שמזכיר שהחיים אינם טיוטה שנייה – אבל הם כן הזדמנות מתמשכת להיות נוכחים. יש רק עכשיו, וזה, מבחינתה, מלא זהב.

אניה בוקשטיין רק עכשיו בימוי והפקה, צילום, הקלטה עריכה ועריכת צבע – קאמל קופטר, שגיב אברמוב ויאיר מזר (Camelcopter)

הייתי חוזרת לרגע 
לעשות מחדש להינות 
לאכול מהדבש 
להכיר ספרדי הורס 
לגלות לו סודות 
ולתת לו להכנס 

לא עשיתי תטיול אחרי צבא 
הייתי רעבה לעבוד להביא גאווה 
כולם אמרו לי זה אצלך ביד 
לא הייתי צריכה אני ידעתי לבד 

כל מה שכמעט 
שקע ונחרט 

יש לי עוד מה להגיד 
לנצח להפסיד 
אני לא שולטת בעתיד 
יש לי רק עכשיו 
יש לי רק עכשיו 
לא היה לשווא 
יש לי רק עכשיו 

כמה גיליתי בדיליי 
איזה 10 שנים ללחוץ על הפליי 
ועכשיו יש לי ילדה יפה 
ואין עוד מלבדה 
היא מילאה את הכלי 
אבל היא גם לקחה 
כמו שלקחתי לאמא שלי 

יש לי עוד מה להגיד 
לנצח להפסיד 
לא שולטת בעתיד 
יש לי רק עכשיו 
יש לי רק עכשיו 
עוד המנגינה תמריא 
מה שהיא תביא תביא 
לא שולטת בעתיד 
יש לי רק עכשיו 
כל מה שכאב 
לא היה לשווא 
יש לי רק עכשיו 

יש מלא זהב

אניה בוקשטיין פייסבוק