בכל האינסטנט שהפקת בית הספר למוסיקה מנסה לייצר – מורים, ציונים, שעורי בית וגם מסיבת סיום, עדיין קיימים הילדים, שהם האלמנט האותנטי בתוכנית. הסיבה: בגיל הזה אתה לא יכול לשקר, לשתף פעולה עם מניפולציות לקידום הרייטינג. הילדים מופתעים כשלפתע ה"מורים" מכניסים להם "עוזרי הוראה" בדמות כוכבים – קרן פלס, חנן בן ארי, רוני דלומי. הקטנים והתמימים לא חושבים על מהות המניפולציה, מבחינתם – פסגת העולם, פרס של פעם בחיים, והם אינם משקרים.
אז כן, גם בריאליטי, מקבלים תופעות נדירות כמו מיקה משה ששרה "עד שתחזור" שכתב עידן חביב ליובל דיין. במיקה יש בגיל הזה מכלול תכונות של זמרת ייחודית: הדיוק, הכוונה, הבגרות. היא מסוג הילדות, שעתידה המקצועי מעורר ציפיות גבוהות. כנ"ל – מיכאלה שר ששרה "מיכאל" של אתי אנקרי. בולטת היכולת שלה לשיר וללוות את עצמה בפסנתר, ועדיין לשדר אמת וצניעות. כנ"ל מתן הדאיה ששר הפעם "שמיים" של יגאל בשן. לא בטוח שהילד הזה מתכנן קריירה של כוכב זמר, אבל הוא סוג של חנון Cool, בעל מעוף ואינטליגנציה, שר כמעט נונשלנט, ומגיע לביצועים בוגרים מאוד. אגב, איך גזלו ממנו את הזכות לשיר ב"מסיבת הסיום"?!
איתי תורג'מן, הזאטוט בציציות, הפתיע במנעד קולי יפהפה ב"היא שעמדה" בלחנו של יונתן רזאל, ובגילו (8.5) זה נשמע טהור, אמיתי, הכי מחובר למהות החנוך למסורת נקיה ממניירות.
לא אהבתי את ההפקה התוססת שהעמיסו על ביתניה בלאיי בהשראת הבקשה של נועה קילר להעניק לה משהו יותר "גרובי". היא שרה "חיים שלי" של עדן בן זקן, ונעלמה בתוך ההצגה הראוותנית והריקודים. נועה קירל היתה הרוסה מהביצוע, אבל זה בדיוק האינסטנט שמאפיין את הקריירה שלה ואת אי יכולתה להיות זמרת אותנטית. בלאיי היא ילדה מוכשרת מאוד שיודעת לשיר וללוות עצמה בכינור. את תכונותיה המופלאות האלו לקחו ממנה הפעם.
מתן הדאיה – "שמיים"
מיקה משה – "עד שתחזור"
מיכאלה שר – "מיכאלה"
איתי תורג'מן – "והיא שעמדה"
