עיון ביקורת

בן רייזמן והרנדום דוגז , אותה הנקודה (מילים ולחן: בן רייזמן עיבוד: רנדום דוגז הפקה מוזיקלית: גיל מאיר וטל דוניו, אפריל 2020)

מוסיקה ישראלית, מוסיקה רוק, סינגלים חדשים, שירים חדשים

מה חדש ברוק בישראל? לא הרבה. מתנהל בעצלתיים. אין כאן "גל חדש" עליו יש לבשר בראש חוצות. פה ושם קמים הרכבים שאינם מנסים להמציא את הגלגל, גם לא לייצר משהו אלטרנטיבי. הם מסתפקים בטקסטים סבירים, ברמת  נגינה מהוקצעת, בדרייב טוב. בן רייזמן והרנדום דוגז אינם מתיימרים ליותר ממה שהם – להקה יודעת לעשות רוק טוב בעברית. הסיפור של השיר הא מילכוד ביחסים. האוהבת המתוסכלת שלכודה באהבתה בלי יכולת להשתחרר. הבחור שמחזיר אותה ל"אותה נקודה", כי הוא "לא למד לאהוב". מה הכוונה? כותב המילים לא ממש ירד לעומק העניין. אהבה הרי אינה הליך של הרחבה או שיפור של ידע, הבנה או מיומנות. אלא מה: ברוק אתה לא מחפש לחפור פסיכולוגית. למד או לא למד. היא לא בוערת מספיק בעצמותיו. לא דלוק עליה כמו שהיא דלוקה עליו.
את הסיפור הנדוש מצליחים בן רייזמן ושות' לעלות לפסים של רוק תזזיתי דחוס, קצב חסר פשרות, קול שמצליח להסתכרן עם הדציבלים של הגיטרות, שמסתחררות בנקודת מעבר נכונה  ומעצימות את הדרמה עד לסיום סוער, מלא רגש. במילים פשוטות: צריך לפגוש אותם בלייב.

בן רייזמן –שירה; דעאל קמפבל – בס; גיל מאיר– גיטרות; טל דוניו – גיטרות; יונתן אלטר–  תופים

כמו תמיד הוא ייעלם מחר/ ויתפוגג אל הרחוב/ בטח יתרץ שמאוחר/ שהוא חייב כבר לעזוב
ושהזמן שלו כל כך יקר/ שהוא צריך קצת זמן לחשוב
מכורה לטעם שנשאר/ למלחמה האבודה/ למודה מניסיון עבר/ איך זה תמיד חוזר לאותה הנקודה
כמו תמיד הוא לא יגיד דבר/ הוא רק ירמוז שבקרוב/ בשבילו הרי את רק מספר/ הוא לא למד עוד לאהוב
ואת שרגילה שזה נגמר/ כבר לא יודעת מה לחשוב
מכורה לטעם שנשאר/ למלחמה האבודה/ למודה מניסיון עבר
איך זה תמיד חוזר לאותה הנקודה/ איך זה תמיד חוזר לאותה הנקודה
מכורה לטעם שנשאר/ למלחמה האבודה/ מחכה לרגע מאושר
רק לא לחזור יותר לאותה הנקודה/ רק לא להיות יותר בתחושה שבודדה
אולי תמצא פתאום את הדרך שאבדה…

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *