יש לבר צברי סיפור על אחת ששיגעה אותו: לקחה לו את הלב, הלך איתה בעיר חזה מתוח, ראש אדרנלין, עשתה אותו "שחקן ראשי" א-מה מה – לא ממש התנהגה לפי התסריט שלו. היה לה "טוב מדי", והיא לא שיחקה אותה יציבה. שינתה מקום. בילתה במועדון עד 3 בלילה. בסוף – הלכה לו מחייו.
מה מיוחד בסיפור? ממש כלום. נרטיב מוכר: מי שאין לה אהבה יציבה — ליבה מחפש עוגן בכל מקום, נודדת בין תקוות לרסיסים, אולי פשוט לא מצאה את עצמה עדיין.
תקתוק שעון מעלה את צברי על נתיב מרכזי, מסלסל את הסיפור בקצב אמצע, נוסק בקולו ב"לקחה לי את הלב/ ניגנה לי שיר כאב" וחוזר לסיפור בקצב נינוח להמשך הסיפור.
מוזיקלית – תערובת של שמח וכואב, קליט וזורם, פופי ומזרחי. לא חלב לא בשר. מצד שני – שיר בנוי טוב, בעל פוטנציאל לשרת את צברי ברשימת השירים שמריצים אותו קדימה.
בר צברי משנה מקום
משנה מקום כמו משוגעת
לא עוצרת באדום, לבושה כמו מתנה
יומיים במדבר עשינו לילה
עשתה אותי שחקן ראשי כי בא לה
זזה כמו חלום / רצתה ממני שיר / כתבתי לה אלבום
משתנה כמו מנגינה
הולך איתה בעיר חזה מתוח/ זריקת אדרנלין למצב רוח
לקחה לי את הלב, היה לה טוב מידי
ניגנה לי שיר כאב, הלכה לה מחיי
ואין לה אף אחד היום/ היא משנה מקום
חזרה ממועדון / 3 בלילה 2 דפיקות על החלון
נכנסה בלי הזמנה
שינתה את התסריט עשתה לי דרמה
ניגבה את הדמעות על הפיג׳מה
זרקה לי רעיון, דיברה על בית
כבר בניתי לה ארמון / אולי עכשיו היא מוכנה
הולך איתה בעיר הכל פתוח / זריקת אדרנלין למצב רוח
לקחה לי את הלב, היה לה טוב מידי
ניגנה לי שיר כאב, הלכה לה מחיי
ואין לה אף אחד היום/ היא משנה מקום
