דיוויד קלייטון-תומאס, הסולן הקנדי של להקת "Blood, Sweat & Tears", הלך לעולמו בגיל 84.
הזמר וכותב השירים, זוכה פרס הגראמי, נפטר בשלווה בבית חולים בטורונטו ביום רביעי. סיבת המוות לא פורסמה.
קלייטון-תומאס, חבר בהיכל התהילה של המוזיקה הקנדית, מוכר בזכות ביצועיו ללהיטים כמו "You've Made Me So Very Happy" ו-"Spinning Wheel".
הוא סייע לעצב את צליל הג'אז-רוק בקריירה שהחלה ברחובות טורונטו והובילה אותו לבמות מרכזיות כמו פסטיבל וודסטוק ולמכירות של 40 מיליון עותקים מאלבומי הלהקה.
כנער, קלייטון-תומאס חי ברחובות ועבר סדרה של בתי כלא ומוסדות לעבריינים צעירים. שם הוא לימד את עצמו לנגן בגיטרה ומצא את התשוקה שלו בזמן שהופיע בקונצרטים בתוך הכלא.
קלייטון-תומאס הצטרף ללהקת הג'אז-רוק "Blood, Sweat & Tears" בשנת 1968, והפך לחבר מכריע באחת הלהקות הפופולריות ביותר של סוף שנות ה-60 תחילת ה-70.
האלבום של הלהקה (שנשא את שמה) מכר עשרה מיליון עותקים ברחבי העולם ושהה שבעה שבועות בראש מצעד הבילבורד. הוא זכה בחמישה פרסי גראמי, כולל אלבום השנה, כשהוא גובר על האלבום "Abbey Road" של הביטלס.
ללהקה היו להם שלושה להיטים בולטים נוספים שכל אחד מהם הגיע למקום השני במצעד הבילבורד הוט 100: "You've Made Me So Very Happy", "And When I Die", והיצירה המקורית של קלייטון-תומאס, "Spinning Wheel".
בשנת 1970, הלהקה הפכה ללהקת הרוק הראשונה שפרצה את "מסך הברזל", כאשר ערכה סיבוב הופעות במזרח אירופה לבקשת מחלקת המדינה האמריקאית.
סרט תיעודי משנת 2023 בשם "What the Hell Happened to Blood, Sweat & Tears" דיווח מאוחר יותר שממשל ניקסון הציב לקלייטון-תומאס אולטימטום: לצאת לסיבוב ההופעות בתמורה לתושבות קבע בארה"ב, אחרת ייאלץ לעזוב את המדינה. באותה תקופה ספגה הלהקה ביקורת קשה על התחברותה לממשל, במיוחד מצד פעילי אנטי-מלחמה.
קלייטון-תומאס עזב את הלהקה ב-1972, וייחס את עזיבתו לתשישות משנים של סיבובי הופעות בלתי פוסקים. מאוחר יותר הוא הוציא יותר מתריסר אלבומי סולו והופיע לבדו, לפני שחזר ללהקה שהביאה אותו לתהילה בתחילת שנות ה-80.
קלייטון-תומאס הותיר אחריו את בנותיו, אשלי קלייטון-תומאס וכריסטין גרהאם. יחצנו מסר כי קונצרט לזכרו, החוגג את חייו ואת המוזיקה שלו, ייערך במועד מאוחר יותר, כאשר ההכנסות יועברו לארגון "Peacebuilders Canada", מטרה שהייתה קרובה לליבו.
