הילה כהן אלעזר מתרפקת על שיר ערש של פעם, שאבא שר לה. לשיר קראו בפשטות "שיר ערש" (הקשיבו מטה) הגעגוע הוליד שיר חדש מנקודת המבט העכשווית, אפוף רכות וחמלה, צלילים שיגרמו לילדים של פעם להתגעגע, ולהורים של היום לנסות להעניק משהו מהתום והחום המזוקקים האלה. הרטרוספקטיבה מכילה את התחושה שנוצרה בהשראת שיר הערש של זרובבל גלעד ודוד זהבי. הלחן והשירה משדרים את הלמות הלב, את עומק הגעגוע לא רק לאינטימיות של אז, אלא את הרצון לחוות מחדש לילות שלא יחזרו. המוסיקה והטון הרך של הילה כהן אלעזר הם סיסמוגרף הרושם במדויק את התחושה, שהיא חיבור אותנטי של עבר עם הווה.
המבט שלך עוטף אותי
בחום דבש
עיניך צוחקות
דומעות
לתוך שלושה קמטי זמן מצוירים.
הקול שלך הרך
שתי וערב
אורג ופורם אותך
שוב ושוב
לתוך חיי.
נומי נים מזמרים העננים
שיר ששרת לי פעם
בריש מתגלגלת רכה.
וכוכב קטן ברום
מחייך לי מחלום
מנגן מתוך חיקך.
נומי, נומי, נומי נים
מזמרים העננים.
