סרט ההופעה של דפש מוד, M, בבימוי פרננדו פריאס, יעלה לנטפליקס בהמשך השבוע. פרטים על סרט ההופכה נחשפו כבר באפריל האחרון, אז אישרה הלהקה כי היא ערכה את הסרט מתוך צילומים מהופעות סיבוב ההופעות ‘Memento Mori’ במקסיקו סיטי, שם דייב גהאן וחבריו הופיעו בפני כמעט 200 אלף מעריצים בשלושה ערבים רצופים של הופעות סולד־אאוט.
האלבום ‘Memento Mori’, שהיה אלבום האולפן ה־15 של הלהקה, היה הראשון מאז מותו הטרגי של נגן הסינתיסייזר וחבר הלהקה המייסד אנדי פלצ’ר, שהלך לעולמו במאי 2022. סיבוב ההופעות שבא בעקבותיו התקיים בין 2023 ל־2024, ובמהלכו הופיעו חברי הלהקה בפני יותר מ־3 מיליון מעריצים ברחבי העולם, ב־112 הופעות. הסרט M הוקרן בבכורה בפסטיבל טרייבקה 2025, ולאחר מכן הוצג ביותר מ־2,500 בתי קולנוע בלמעלה מ־60 מדינות באוקטובר האחרון. יצאה גם מהדורה פיזית, וכן אלבום הופעה בשם ‘Memento Mori: Mexico City’.
כעת הסרט עושה את דרכו לשירותי הסטרימינג, ויהיה זמין בנטפליקס החל מיום שישי (9 בינואר), ויהיה זמין לצופים בארצות הברית, בבריטניה ובאירופה. נטפליקס בפרומו לקראת ההקרנה מתארים את M כסרט תיעודי ש“בוחן את מערכת היחסים של מקסיקו עם מוזיקה, תמותה ומסורת, דרך הופעות הסולד־אאוט של להקת הסינת’־פופ דפש מוד במקסיקו סיטי”.
בריאיון בשנה שעברה, סיפר פרננדו פריאס שבמקסיקו הלהקה היא כמו “דת”, ואמר: “יש אנשים שרוקדים ל־‘Enjoy The Silence’ במסיבות משפחתיות, ואחרים שמחפשים אותו בקלטות בוטלג מחתרתיות. יש כל כך הרבה דורות שאוהבים אותם ורואים בהם משהו חיוני. “זו הסיבה שהלהקה בחרה לצלם במקסיקו. . נסעתי לראות אותם בהופעות במדינות אחרות כדי להכיר אותם לפני הצילומים. ”
לקראת סיבוב ההופעות, דייב גהאן ומרטין גור דיברו בכנות על ההסתגלות לחיים בלי אנדי פלצ’ר. הם רצו שהאלבום ה־15 שלהם יחגוג את ההשפעה האדירה והבלתי ניתנת להחלפה שלו. “המוות של פלצ’ר הפך את התחושה הזו למוחשית יותר”, שיתף גהאן. “אחרי שפלצ’ר נפטר והיינו צריכים להמשיך, אמרתי: ‘תנסו ליהנות ממה שיש לכם, ותעשו את זה הכי טוב שאתם יכולים’.
וידאו: "Ghosts Again" מהאלבום Memento Mori זכה לשבחים רבים כאחד הסינגלים החזקים ביותר של דפש מוד. זוהי גרסה מההופעה לקידום האלבום שנערכה במקסיקו סיטי. השיר מאפיין התערובת האופיינית ללהקה של מלנכוליה, תקווה ושלווה קיומית – המזכירה את כתיבת השירים מתקופת ה-Violator אך עם הבגרות של הצליל המאוחר יותר שלהם.
הביקורות מדגישות את הטון הסותר: קצב אופטימי וקווי גיטרה מלודיים התומכים בטקסט על תמותה וקבלה. הגדירו אותו – השיר המרומם ביותר של הלהקה מזה עשרות שנים. מבקרים מדגישים את ההפקה הנקיה של ג'יימס פורד שנשמעת , פחות תעשייתית בהשוואה לאלבומים אחרוניםף מונעת באלקטרוניקה חמה ובקצב פשוט אך יעיל.
הטקסט פואטי בפשטותו: קבלת המוות במקום פחד שורות כמו "Wasted feelings, broken meanings" הן מינימליזם דפש מודי טיפוסי – היכולת האופיינית של הלהקה לומר הרבה במעט מאוד מילים.
המעריצים שיבחואת השיר במילים כ: "הסינגל הטוב ביותר שלהם מזה 20 שנה", "יורש רוחני ל-Enjoy the Silence", "שיר מרפא בעידן כבד".
