האלבום השני של טיילה ממשיך את החיבור של טיילה בין אמפיאנו, R&B ופופ, אבל מנסה להרחיב את ההגדרה של "African Pop" גם לקהל גלובלי.(A-Pop = African Pop.)
אמפיאנו (Amapiano, בשפת הזולו: "הפסנתרים") הוא זאנר מוזיקלי פופולרי של מוזיקת האוס שמקורו בדרום אפריקה, שהחל להתפתח בתחילת שנות ה-2010 והפך מאז לסנסציה עולמית.
המאפיינים המרכזיים של הזאנר כוללים תערובת של מוזיקת דיפ-האוס, ג'אז, מוזיקת לאונג', קוויטו (Kwaitו – סגנון אפרו-פופ מקומי) ומוזיקת נשמה. אלמנט המפתח שמאפיין את האמפיאנו הוא שימוש ב"תוף עץ" אלקטרוני (Log Drum) המייצר בס עמוק, עגלגל ומתגלגל שמעניק לשיר את הגרוב האופייני לו. הקצב לרוב איטי ורגוע יחסית למוזיקת אלקטרונית רגילה מה שמעניק לו אווירה חלקה ומדבקת.
טיילה לא מנסה להפוך את האמפיאנו לרקע אקזוטי לפופ מערבי. היא בונה את השירים מתוך הקצב האפריקאי ומשלבת עליו R&B, האוס, דאנסהול ואלקטרוניקה. ב־"CHANEL", למשל, החיבור בין מקצבי אמפיאנו לבין הפקת האוס תעשייתית יותר יוצר שיר פופ מאוד ממוקד; "THAT GIRL" מרחיב את השפה לכיוון דאנסהול. זה אולי השינוי המשמעותי מהאלבום הקודם: טיילה נשמעת כאן בטוחה יותר בתוך המקורות המוזיקליים שלה.במקום "אני אמנית אפריקאית שעושה פופ בינלאומי", היא כמו משדרת – "זה הפופ הבינלאומי שלי, והוא אפריקאי כי אני אפריקאית."
האלבום נפתח עם "IS IT LOVE", והשאלה ?"Is it love if you don't cry"אומרת ספק: האם משיכה ורומנטיקה הן באמת אהבה, או שאנחנו רק קוראים להן כך? טיילה היא קודם כול אמנית של תחושה. היא לא מסתמכת על קול וירטואוזי במובן המסורתי. הכוח שלה הוא בטון, בקצב, בלחישה, בגוף ובאופן שבו היא "יושבת" בתוך הביט.
"CHANEL" על פני השטח הוא שיר פלרטטני וזוהר. אבל מתחת לזה יש אמירה על תשומת לב ומחויבות: אתה יכול להעניק לי מחוות יוקרתיות, אבל האם אתה באמת רואה אותי ונותן לי את מה שאני צריכה? החיבור בין משפט קליט, הפקה מדויקת הופך אותו לאחד הרגעים הכי חזקים באלבום. זה מסוג השירים שלא מנסים להסביר את עצמם. הביט כבר עושה חצי מהעבודה.
"KISS" הוא אחד הקטעים המוצלחים באלבום. שיר סקסי, זורם ומאוד פיזי. ההפקה משלבת אפרוביט, פופ ו־R&B, וטיילה נשמעת כאילו היא צפה על הביט במקום לשיר מעליו. זה סגנון שטבוע בה. .עם זאת גם השיר הזה התחושה שהמוזיקה היא לפעמים יותר מעניינת מהמילים.
בדואט עם MaWhoo ב"CRAZY OF ME" טיילה חוזרת עמוק יותר לשורש האמפיאנו, במקום להשתמש בו רק כאחד המרכיבים של פופ גלובלי. ב-"FAIRYTALE" היא מעבדת מחדש את "Never Never" של Liquideep, שיר דרום־אפריקאי מ־2009. כך טיילה בעצם מקשרת את הפופ העכשווי שלה להיסטוריה מוזיקלית מקומית.זה המקום שבו APOP* הופכת ממוצר פופ מוצלח ליצירה שיש לה אמירה תרבותית.
טיילה היא זמרת עם זהות קולית ברורה מאוד. היא לא צריכה לצרוח כדי להיות נוכחת. היא יודעת להשתמש בקול דק, אוורירי, חושני ומדויק קצבית. טיילה אינה אומרת: תראו כמה גבוה אני יכולה לשיר אלא – תראו כמה יפה אני יכולה לשבת בתוך הביט. וזה הבדל מהותי.
האם טיילה רוצה להיות כוכבת פופ בינלאומית שמשתמשת באמפיאנו, או כוכבת אפריקאית שמרחיבה את ההגדרה של פופ בינלאומי?הקטעים הטובים ביותר באלבום הם אלה שבהם היא מצליחה להיות שניהם בו־זמנית. טיילה לא רק עושה להיטי פופ עם מקצבים אפריקאיים. היא מצליחה להפוך את עצם המושג "African Pop Star" למרכז ולא לשוליים. היא כבר נשמעת כמו אמנית שלא רק רוכבת על גל, אלא עוזרת להגדיר לאן הגל הולך
.
Tyla – CHANEL טיילה A*Pop
