עיון ביקורת

יואב והאסיפה , שדות של אירוסים (מילים ולחן: שלמה ארצי עיבוד והפקה מוסיקלית: יואב אסיף, אפריל 2016)

מוסיקה ישראלית, מוסיקה ישראלית פלוס, סינגלים חדשים, שירים ישראלים - הגדולים ביותר

שלושים שנה מאז ששלמה  ארצי הוציא את השיר (האלבום "לילה לא שקט" – 1986), ושורות הבית האחרון נשמעות כמו נבואה שהגשימה את עצמה:  "עכשיו על כביש מהיר, במכונית שאת קנית /אני נוהג זהיר מאנשים /מחלומות, מרוח גזענית/ זו לא אותה המדינה / כבר לא אותו החדר/ רק שיר כמו זיכרון בלתי נמנע".
שלמה ארצי התגעגע אז לישראל אחרת של ילדותו. כל כך התגעגע שהוא השתמש במטפורה "מאיימת": "אני אקדח טעון געגועים" והוסיף  "האצבע על ההדק" על רקע איצטדיון הומה אדם". הגעגועים הם לישראל של הסודות הכמוסים, והיום במשמעות אף יותר חזקה, בעידן שהרכילות הפכה לשיח לאומי ולממנף רייטינג.  "שדות של אירוסים" הם מרחבי נופים של "בתים דומים" (קיבוצים), נופים אנושיים נכחדים שנפשו של שלמה ארצי יצאה אליהם.
אפשר להתאהב מחדש בשיר היפהפה הזה, במנגינתו האלמותית, במשהו הישראלי שבו, שקיים גם בטון החם של שלמה ארצי הטרובדור, שסיפור כמיהתו מכיל את האדם כתבנית נוף מולדתו, געגוע לאירוסים כמו למדינה אחרת.
שמעתי בעבר את הקאבר שעשה יהודה סעדו לשיר והזדעזעתי, במיוחד מהעיבוד שחירב את השיר. הגרסה של יואב אסיף מעניקה לשיר חיים  מחודשים, שמעוררים געגועים כפולים – לגרסה של ארצי ולשדות האירוסים עליהם שר. יואב אסיף שר בשירת רגש מתפעמת אולי יתר על המידה, בעיבוד אלקטרוני מורכב בעל נגיעות רגאיי, סול (שירת רקע) והיפ הופ. לא אותם הגעגועים, אבל יש משהו מיוחד שמחבר את הכיסוי למקור.

שם היו בתים פזורים איים איים /שם ילדותי ומה איתי / אני אקדח טעון געגועים/ וזה חוזר, את מבינה / חוזר אליי בחדר / כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע
באצטדיון נדהם וצר מלהכיל / עם כל בני האדם אני יוש  / מחכה שהקונצרט יתחיל/ הלהקה כבר מוכנה / האצבע על ההדק / כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע
אז לא הייתה לי מכונית גדולה / אז לא ידעתי מה יש בשוליו / של הרחוב היחידי / שמעברו היו כמוסים / סודות, שדות של אירוסים/ שם היו בתים דומים, בלילה מי הבדיל / ולפעמים משם באים אליי / עוד ילדים אולי לא ילדים/ זו לא אותה המדינה / כבר לא אותו החדר / כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע
עכשיו על כביש מהיר, במכונית שאת קנית / אני נוהג זהיר מאנשים/ מחלומות, מרוח גזענית
זו לא אותה המדינה / כבר לא אותו החדר/ רק שיר כמו זיכרון בלתי נמנע

 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 6 תגובות

  1. מאד לא נהניתי. זה מלודרומטי, צורם והנגיעות של רגאיי מבזות את הרגאיי. ברגאיי לא נוגעים, רגאיי מחבקים. הביצוע של יהודה סעדו, לעומת זאת, מרגש ונהדר.
    (I-Jah Levi)(02/07/2019)
  2. זה שיר שצריך לשיר בסבלנות ופשטות ובלי התחכמות. הביצוע כאן מחטיא את כל אלה, מקנה חשיבות יתר להיזרקות של המבצע שמפריע פשוט להנות מזיכרון מסע הילדות שהמאזין צריך מעט רוגע ושלווה להצטרף אלי. סתם רעש מיותר.
    (מאיר מחיפה)(29/10/2018)
  3. לדעתי השיר על המושב אלוני אבא שם נולד שלמה ארצי. מי שקרא את פנטונלה של מאיר שליו שזה גם על אותו מקום יכול להבין את השיר יותר טוב. שלה ארצי הודה פעם שהוא מחבר שירים מתוך אסוציאציות איששיות שלא תמיד יהיו מובנות למישהו אחר.
    (אבי)(14/09/2018)
  4. שיר נושן שמעלה זכרונות טובים ופחות טובים. הגרסה החדשה של "האסיפה" דווקא לא רעה בכלל, בהצלחה.
    (שחר)(16/04/2016)
  5. עיבוד מדהים לשיר נשכח ואהוב. תודה ליואב והאסיפה ותודה ליוסי על שחשף את השיר המחודש. עונג שבת
    (דותן רווה)(15/04/2016)
  6. מעניין איך שלמה ארצי ובכלל אמנים מקבלים גרסאות מחודשות לשירים שלהם. במקרה הזה, ללא ספק ביצוע מרגש ביותר אפילו הייתי אומרת, מהפנט !!!
    (שרון)(15/04/2016)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *