מאור ביטון תוהה/תועה בדרכים שאמורות להוביל אותו אל האהבה הנכספת. מצד אחד – חוסר הידיעה איפה היא, מצד אחר הדמיון השגרתי שכבר רואה את "הצחוק הכי מתוק" וגם תסריט חריג של מרדף אכזרי אלים תמוה – "אני נמר את איילה". מה הקשר? פתרונים למוחו המדמיין הלא רגוע והמבולבל של האיש ששר על מושא אהבה נעלם.  מילים? אינני יורד למשמעות המטפורה – "קדושה כמו חץ שלא פספס שום מטרה". מה הקשר? – אם הכוונה למושלמות – אז הדימוי חלש מאוד.
השיר לא ייכנס לרשימת השירים של הפופ האלטרנטיבי המקומי, אבל יש בו יסודות שיובילו אותו למסלול המרכזי המתכתב עם הנהגים בפקקים. הבנתי שגלגל"צ הביעו עניין. הם צודקים. יש כאן נתונים מקדמים טובים – במנגינה הקליטה, בקצב  הסופט רוק המתיידד, בטון המלנכולי הקל, בהבעה המאופקת האותנטית, במעבר המלודי המוצלח ("אז איפה את? – אני מתבלבל) בעיבוד האלקטרוני ספוג האווירה.

אולי את רחוקה ממני רק פסיעה/ אולי את במרחק שנות אור/ משיר עמוק את מביטה בי ושקועה/ ואת אינסוף משמעויות.
את הצחוק הכי מתוק/ קדושה כמו חץ שלא פספס שום מטרה/ את לא מקום את כמו האופק – מתרחק/ אני נמר את איילה.
אז איפה את?  אני מתבלבל.
אולי את רחוקה ממני רק מילה/ אולי את בסיפור אחר/ תפלי עליי כמו פרי בשל לאדמה/ משם כבר נתגלגל.
כי את הצחוק הכי מתוק/ קדושה כמו חץ שלא פספס שום מטרה/ את לא מקום את כמו האופק – מתרחק/ אני נמר את איילה.
אז איפה את? אני מתבלבל.