עומר אדם מנסה להתפלסף על סוף, כשברקע ניסיון להרגיע אהובה. מהו הסוף? אורי בן ארי שרבט משהו אקראי. גם ללחנים יש סוף. מבחינתו של עומר אדם – אל דאגה. הוא אינו כותב אותם. יהיו לו כמה שירצה, גם לרגעים עצובים, כמו השיר הזה, שבו מספר הזמר על אהבה שחלפה, כי ככה זה בחיים. גם לו הייתה אהבה שהסתיימה.
מצד אחד נימה פסימית שהכל חולף, מצד אחר – יש אלוהים! אלוהים כמו נכנס לשיר בדלת האחורית – כשהשמיים יתקלפו "והקדוש ברוך הוא יציל אותנו מכל הטירוף?" באיזה טירוף עסקינן? איך זה מתקשר ל"הכל חולף"?
כותב המילים הכניס לשיר גם חיילים שחוזרים הביתה – ומה שמאפיין אותם שהם "מתעסקים רק בלפחד". מילא העברית. מה מוסיף המידע הזה לפאזל? האם היא צריכה להירגע מהעובדה שחיילים "מתעסקים רק בלפחד"? לשיר נכנסת גם אמא שסיפקה איזו תובנה על הזמן ש"מרחף כמו מטוסים בשמיים". איך זה נדבק לכאן?
האם עומר אדם מצליח להרגיש שהוא חיבר את חלקי הפאזל לשלם? גם אם הטקסט מפורר, לפי שירתו המסולסלת הנוגה – הוא ככל הנראה חש משהו בפנים. צליל הקמנצ'ה של מארק אליהו נחלץ לעזרתו, צובע בצבעי תוגה יפים, ועל כך צל"ש למעבד.
אומרים שעוד שנתיים/ כל הלחנים ייגמרו/ ולא יהיה לי מה לשיר לך/ באיזה רגע עצוב
אני יודע מה תאמרי עכשיו/ זה כמו ״דז׳ה וו״/ בואי תתקרבי עכשיו/ צמוד צמוד
אומרים שהשמיים/ עוד מעט יתקלפו/ והקדוש ברוך הוא/ יציל אותנו מכל הטרוף
אז ממה את כבר פוחדת/ ממה את כבר פוחדת
בסוף הכל חולף/ אני זוכר שפעם כאב לי / הלב שלי נשבר / מאחת שכל כך אהבתי
בסוף הכל חולף/ כל הרגעים ששמחתי/ בשנייה נגמרו/ בשנייה נגמרו
וחיילים חוזרים הביתה מהמפקד/ לסופשבוע מטורף/ אולי לאי בודד/ יש אנשים שמתעסקים רק בלפחד/ כל החיים
את מגלגלת לך סיגריה ואומרת ש/ דרך עיניים אדומות רואים יותר יפה/ תראי בסוף כל צבע מתקלף/ אני חושב…
בסוף הכל חולף/ אני זוכר שפעם כאב לי / שהלב שלי נשבר / מאחת שכל כך אהבתי
בסוף הכל חולף/ כל הרגעים ששמחתי/ בשנייה נגמרו/ בשנייה נגמרו/ בסוף הכל חולף/ ככה אמא אמרה לי/ הזמן מרחף/ כמו מטוסים בשמיים
בסוף הכל חולף/ הרבה אנשים שהכרתי/ שלא יחזרו/ שלא יחזרו
