רבקה זהר לירון לב צילום: מרגלת חרסונסקי

עץ הרימון

רבקה זהר ולירון לב

מילים: יעקב אורלנד עפ"י לחן בוכרי מנגינה: ידידיה אדמון
4.5/5

עץ הרימון שוב פורח. העיבוד שעשה לירון לב לשיר השירון המפורסם הוא דוגמא נפלאה לחיבור ישן וחדש. השיר הוא אחד המכוסים ביותר בזמר הישראלי לדורותיו. יעקב אורלנד כתב אותו בסוף שנות השלושים, זמן קצר לאחר גיוסו לצבא הבריטי. כאשר שהה בחופשת מולדת, הזדמן לחתונה שנערכה ברחוב החבשים בירושלים, שם שמע שיר עם בוכרי שכבש את ליבו. בו במקום (ממש כך – בחדר האמבטיה) כתב אורלנד מילים עבריות לשיר האהבה הבוכרי, שהפך ל"עץ הרימון". חנה רובינא ביצעה אותו ראשונה. היא שרה אותו בהופעותיה בפני חיילי היחידות העבריות של הצבא הבריטי.
המלחין ידידיה אדמון שינה מעט את המנגינה המקורית, ובגרסה הזו השיר עבר מדור לדור. בין מבצעי השיר: שושנה דמארי, חנה אהרוני, רן אלירן, אריק לביא, הדודאים, אריק איינשטיין עפרה חזה, זהבה בן. בעיבוד החדש הצליח לירון לב להדגיש את האלמנטים הבוכריים של השיר וגם לחברו בתפירה קצבית מרעננת למיתרי הגיטרה החשמלית.

יעקב אורלנד סיפר בראיון לציפי פליישר ב-1963

"הייתי באיזו חתונה של צעירה בוכרית בירושלים ושם שרו את הנעימה. לא ידעתי מה זה בבוכרית. שאלתי מישהו והוא אמר לי שזה שיר אהבה: "אני אוהב אותך, את אוהבת אותי". מצאה חן בעיניי המנגינה וחיברתי את המילים "עץ הרימון", לפי המנגינה ולא לפי העיבוד שידוע היום. זה היה קצת מונוטוני ואחר-כך כעבור שבוע ימים נפוץ השיר בכל הארץ . . . אחר-כך, כשהשיר כבר היה ידוע מאוד, הפיצו אותו רבים. חנה רובינא הפיצה אותו בין החיילים בתקופת הבריגדה. אחר-כך לקח את זה אדמון (גורוכוב), והוא הוסיף לזה עוד משהו כדי שלא יהיה מונוטוני. זה היה לאחר מספר שנים.
"המילים נכתבו זה היה בסוף שנות השלושים בין  1937-1938 בשנות המלחמה. חנה רובינא שרה את השיר בין החיילים באיטליה לפי הנוסח הראשון. השיר השלם, כפי שמוכר היום הוא בן שלושה בתים במקום שישה בתים"  (מתוך "התפתחותו של שיר העם העברי" מאת ציפי פליישר 1964)

עֵץ הָרִמּוֹן נָתַן רֵיחוֹ/ בֵּין יָם-הַמֶּלַח לִירִיחוֹ/ שָׁב, חוֹמָתִי, גְּדוּדֵךְ מִנְּדוֹד,/ שָׁב, תַּמָּתִי, דּוֹדֵךְ מִדּוֹד.
אוֹצְרוֹת אוֹפִיר וּצְרִי גִּלְעָד/ רֶכֶב מִצְרַיִם שָׁלַלְתִּי לָךְ, בַּת./ אֶלֶף הַזֶּמֶר אֶתְלֶה לָךְ מָגֵן/ מִן הַיְּאוֹר עַד הַיַּרְדֵּן.
אַתְּ כְּלוּלָה מִכָּל כַּלּוֹת,/ אַתְּ דְּגוּלָה כַּנִּדְגָּלוֹת/ שְׁתַּיִם עֵינַיִךְ כִּשְׁתַּיִם יוֹנִים/ וְקוֹל-קוֹלֵךְ פַּעֲמוֹנִים.
לָךְ הַתְּרוּעוֹת, לָךְ הַזֵּרִים,/, לָךְ כָּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים/ מַה לִּי חֵיל אֶלֶף וּמָה רְבָבָה?/ לְבָבִי מֵת מֵאַהֲבָה.
שָׁב אֶל הַקֶּשֶׁת, שָׁב הַחֵץ,/ שָׁב הָרִמּוֹן אֶל רֹאשׁ הָעֵץ/ לָךְ וְאֵלַיִךְ הַחַיִל יוֹחֵל,/ בּוֹאִי כַּלָּה, כִּי רַד הַלֵּיל.
לָךְ הַתְּרוּעוֹת, לָךְ הַזֵּרִים,/ לָךְ כָּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים,/ מַה לִי חֵיל אֶלֶף וּמַה רְבָבָה?/ לְבָבִי מֵת מֵאַהֲבָה.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות