לכבוד הקיץ שיגיע, מגישה רננה נאמן תחזית רגשית לא מלבבת. שלושים ואחת מעלות בצל פלוס לחות שלש שמונים-תשעים אחוזים לא תרמו מעולם לאהבות לפרוח. למרות התנאים הקשים, רננה נאמן מבקשת ממנו אהבה בלי תנאים, בלי להשתתף בכאבו/ צערו, אהבה לדקה/ יממה בלי כל הבלגנים של הנפש הדוויה. הקצב בפתיחה קובע מסגרת מתח. האווירה מסתורית משהו. רננה נאמן כמו מנתקת עצמה מהסיטואציה, נמצאת לחלוטין בספירה שלה, כמעט מלחשת את רחשיה, מרחפת בקולה הרך מעל האובך של העיר, לפני שהיא מטפסת קמעה לבקש "תן לי לאהוב אותך". יש משהו קסום בשיר – המנגינה המורכבת, ההרמוניה השמימית, העיבוד הסהרורי, בתערובת של קלידים חשמליים וחצוצרה שמעניקה עומק ועוצמה להתרחשות האמוציונאלית. מסוג השירים שמפנים זרקור אל פינות יצירתיות שמבקשות חשיפה בגדול.
רננה נאמן – נבל ושירה, תום מאירה דרום – קלידים וסינתיסייזר, עידו גור – חצוצרה, תמיר מוסקט – תופים
נשימות עמוקות/ מבשרות על בואו של החום הלילה
האוויר הצטמצם למרווח מזיע/ ושלושים ואחת מעלות בחוץ
לא יושיעו אותנו
תן לי לאהוב אותך בלי לכאוב אותך/ תן לי רק דקה
לאהוב אותך בלי לכאוב אותך/ רק יממה
מבטים אבודים/ הובילו אותנו/ אל לילות לא נגמרים
וימים שאף פעם לא התחלנו/ הראות השתנתה, עננים הצהיבו
והאובך כיסה את העיר/ מי יושיע אותנו?
תן לי לאהוב אותך בלי לכאוב אותך/ תן לי רק דקה
לאהוב אותך בלי לכאוב אותך/ רק יממה
פעימות שקטות/ מעירות אותנו/ כשהשמש עלתה החום הגיע
והאור נכנס מהרחוב
תן לי לאהוב אותך בלי לכאוב אותך/ תן לי רק דקה
לאהוב אותך בלי לכאוב אותך/ רק יממה
