שימי תבורי שר משאלה הכי בסיסית עם ניסיון לנסח זעקה פשוטה וישירה נגד מציאות של מלחמות מתמשכות במוסיקה שמחברת פופ ים־תיכוני עם אסתטיקה של רוק אולד-סקול.
מבחינתו אין חדש תחת השמש הים תיכונית אותה הגשה דרמטית בטון כמעט מקונן. בשיר הזה הוא משמש אמצעי הבעה של ייאוש מתמשך בחזרות על "הו עד מתי".
המילים הן בסיסיות מאוד: "כבר נואש מלקוות", "כל אותן המלחמות", "הידיעות שבעיתון".זו שפת דיבור יומיומית. השיר לא עוסק באירוע מסוים, אלא בתחושה כללית של שחיקה, חוסר תקווה, רצון לשקט. המשפט: "מתי יבוא היום שנלך לישון בשקט" הוא כמעט ילדי בפשטותו, אבל מבטא צורך בסיסי, אנושי, לא אידיאולוגי.
בפשטות יש תחושת כנות לא מתוחכמת. מצד שני השיר הוא משאלה נדושה, חסר עומק/ חידוש, עושה שימוש בקלישאות ("שיבוא האור", "לישון בשקט") וחסר זווית אישית או סיפור ספציפי. המבנה החוזר – "עד מתי" שוב ושוב,ה פזמון הזהה יוצרים תחושת תקיעות כאילו אין התקדמות רק אותה שאלה שחוזרת בלי תשובה.
העיבוד נשען על גיטרות חשמליות דומיננטיות, סאונד “עגול” ומלודי, השפעה ברורה של להקות כמו Scorpions.
"עד מתי" הוא שיר מחאה קלוש נגד מלחמות נשען יותר על הקול של שימי תבורי ולא על עומק טקסטואלי. כשאין מורכבות במילים, כל המשקל נופל על הביצוע, ולמרות שתבורי מחזיק אותו בקול הרגש שלו, זה לא מספיק כדי להפוך אותו ליצירה עמוקה באמת.
שימי תבורי עד מתי
בית א:
כבר נואש מלקוות
כבר נואש מלחכות
הו עד מתי הוהו עד מתי
בית ב:
כל אותן המלחמות
כל אותן האבדות
הו עד מתי.הוהו עד מתי
פזמון :
מתי יבוא היום
שנלך לישון בשקט
שיבוא יבוא האור
ויאיר לנו ת'דרך
בית ג :
הידיעות שבעיתון
מביאות לי חיוורון
הו עד מתי. הו הו עד מתי
פזמון :
מתי יבוא היום…
