המסלול הנבחר למסע ממצרים לכנען אינו הדרך הקצרה (דרך ארץ פלשתים), אלא דווקא הדרך הארוכה, דרך המדבר. שלומי שבן לקח איתו לדרך סיעור תובנות, רגשות ושירה, את החברים שולי רנד ורביד פלוטניק. מה משמעות השילוש? ראשים שונים – כל אחד והמטען שלו – מדברים כדי לשרטט תמונת מצב קיומית, כאשר הדרך להגיע למטרה לא התקצרה, אפילו התארכה. אין שום כנען. כנען היא בלב!
סיפור המסע של עם ישראל במדבר ממשיך להיות משל רלוונטי. המציאות ה"מדברית" איננה זמנית, למעשה היא מציבה חזון ארוך טווח, מתוך הנחה, שאנו במציאות קבע ולא בהווה ארעי. כיצד אנו רוצים לחיות? איך אנו רוצים להתקיים בארץ כישות מדינית ריבונית, ואיך אנו רוצים להתנהל כיחידים ומתוך קהילות חיות ותוססות? כעת, מחוץ למדבר.
שלומי שבן, אם יורשה לי לעשות אינטרפרטציה על משמעויות השיר, חותר למפגש ישיר עם המציאות, עם בני האדם שהם צלם אלוהים. מחוץ למדבר ישנה הזדמנות ליצירתיות ואומץ, למעורבות ביצירת מציאות חיים טובה יותר באופן יזום, מלכתחילה, באופן משוחרר מאמונות (נפשי צמאה, לא להתגלויות,/ אלא ליין), ותפיסות פוליטית מקבעות (אתה עיוור אם עוד אינך תופס/ גם אם נעפיל להר באורח נס/ הם לא ייתנו לך להיכנס לארץ כנען/ שמתחת).
אל לנו לשקוע בגעגועים למדבר, אומר השיר אלא להיות בעיניים פקוחות, למצות את הזדמנות הפז, שהיציאה מן המדבר מעניקה לנו ותובעת מאתנו כיהודים החיים במדינת ישראל, או מחוצה לה. "זאת דרך ארוכה/ זאת דרך ארוכה/ זאת דרך עקובה/ זאת דרך עצובה/ זאת דרך ארוכה לכנען".
זוהי יצירה נדירה במוסיקה המקומית, סגנון הדיווח הסיפורי (מזכיר את מאיר אריאל), מקצב איטי המבליט את הנרטיב. מורכבות סגנונית פופ, היפ הופ ומוסיקה חסידית. אוויר לנשימה בעידן של דלות יצירה ודשדוש בביצת מיינסטרים מבאסת.
*** שלומי שבן: ״אני מרגיש שהשיר הזה חיכה בתוכי הרבה שנים. המשפט ״זאת דרך ארוכה לכנען״ נמצא תמיד ברקע, כמצב קיומי, כמעט. לילה אחד בתקופת הסגר הראשון הוא פשוט נשפך ממני, והוא יקר לי במיוחד. אני אוהב שירים שמכריחים אותך לכתוב אותם. שולי רנד ורביד פלוטניק חברו אלי, כל אחד עם המטען הכבד שלו, ונתנו חיים וצבע לדמויות שבשיר״.
הארה: הקליפ המצוין מקנה רובד נוסף, המכניס את הגיבורים לחדרי החקירות של השב"כ, מה שמרמז, מן הסתם על פצעי הכיבוש, וההתרחקות מארץ כנען הרוחנית.
שלומי שבן עם שולי רנד, רביד פלוטניק כנען תסריט וקונספט: יונתן דקל, גלעד כהנא, שלומי שבן במאי: יונתן דקל
המקום: אי-שם בנגב המדבריות של צין/ שלושה עשר גברים הולכים בחושך בחמסין / שיירה, בלי מטרה ברורה/ כמעט בלי נשק ובלי מים
כלום לא קורה וכעבור זמן מה/ קולו של י' שובר את הדממה/ מ' מתנהג כאילו לא שמע, ורק מאט קמעה/ לבינתיים
שלושים ימים ושלושים לילות/ מטרטרים אותנו סתם,/ אומר ובקולו – שנים של עבודות קטנות מטעם ולמען
זאת דרך ארוכה/ זאת דרך ארוכה/ זאת דרך ארוכה לכנען.
(הא, יא)
שלושים ימים ושלושים לילות/ מן ההרים אל תוך הוואדיות/ נפשי צמאה, לא להתגלויות,/ אלא ליין
דבר עכשיו עם הפיקוד/ ואם אתה פוחד תגיד להם שי' אומר/ שלא אכפת לו אם רזה הארץ או שמנה/ אם יש בה עץ, או אם אין
יפה מאוד, עונה לו מ'/ לא בלי לרעוד/ אבל בלי לגמגם/ אם יש עוד משהו על לבך/ דבר עכשיו, דבר איתי/ שאל בני ונען
זאת דרך ארוכה/ זאת דרך ארוכה/ זאת דרך ארוכה לכנען
(הא, יא)
כאילו לא הרגיש מספיק מותקף/ י' מסיים וכבר מופיע כ'/ ועל פניו חיוך לא חף מתענוג, של כוח/ מתקרב לכוח
כל מה שי' בסך הכול אומר/ מנהיג גדול צריך לדעת לוותר/ לסגת כדי להיזכר בתור מה שכל חייו/ ירצה לשכוח
מ', בלי תנועה, אומר לו שמע/ פניי אמנם לא לשלום, אבל לא למלחמה/ ואם אינכם נותנים דבר
הנה דבר מה אשר אולי תוכלו לקחת
זאת דרך ארוכה/ זאת דרך ארוכה/ זאת דרך ארוכה לארץ המובטחת
מובטחת למי? אומר לו י'/ הרי כולם יודעים שבפיקוד/ הם מחזיקים עליך תיק, וזה עניין אבוד/ הצמרת לא שוכחת
אתה עיוור אם עוד אינך תופס/ גם אם נעפיל להר באורח נס/ הם לא ייתנו לך להיכנס לארץ כנען/ שמתחת
מ' כמו מתוך חלום לפתע מתקרב/ אבל אין שום כנען, כנען היא בלב/ אם ניכנס, לא ניכנס זה היינו הך/ והך בסלע פעמיים
אני רק יהודי נודד/ נולדתי כדי להיפרד/ מקדמת דנא ועד לשנה הבאה בירושלים.
(הא, יא)
זאת דרך ארוכה לכנען/ זאת דרך ארוכה/ זאת דרך ארוכה/ זאת דרך ארוכה לכנען
זאת דרך ארוכה/ זאת דרך ארוכה/ זאת דרך עקובה/ זאת דרך עצובה/ זאת דרך ארוכה לכנען.










19 Responses
קראתי בהנאה את האינטרפרטציה לשיר המופלא וכבר חשבתי אפילו לשתף בפייס שלי אבל אז… הההארה על הכיבוש, הרס הכל .
חבל
השיר הזה טילטל אותי מהרגע ששמעתי אותו!! שיר מופלא ומצמרר וביצוע מדהים! גאונות צרופה!
דבר אחד מציק לי ממש, אולי למישהו/י תהיה תשובה שתניח את הדעת…
30 ימים ו30 לילות – והרי הריגול נמשך 40 ימים ו40 לילות… ברור שזה רק שיר ועדיין, שיר גאוני.. לא היו נופלים בטעות על כזה דבר… השיר אמנם דמיוני אבל חוזקו ברמזים החדים מתוך הסיפור המקראי וכאן מרגיש ליד…. אשמח להארה בעניין…
(וגם אם זו כביכול שיחה שמתרחשת לפני סוף המסע, מה משה עושה שם? וחדר החקירות מתאים לחקירה של מרגלים לאחר מעשה…)
שאלתך יפה!!
אומנם בשיר כמו שיר כותבים את המטאפורה ואת הרעיון.. וכל אחד יקח זאת לכיוון שלו ולחיים האישיים שלו בכל העניינים בכל התחומים ובכל הגילאים… ומוכיח על גאונות של מלחין שכמו בסרטים ובספרים מכניס לך לסרט אבל לא מסיים לך אותו… ומשם כל אחד לוקח את המסקנות והמסרים לאזור האישי שלו.
והתשובה לשאלתך.
מדובר במסע המרגלים שכביכול עושים את שלחותם בלי לדעת מתי הסוף… במשך 30 ימים סבלו ושתקו בדומיה עד שביום ה 30 "נמאס" להם לשתוק ואז התחילו להתלונן.. ובעצם ה "התלוננות " שלהם נמשכה עד סוף המסע שאז הגיע משה והסביר להם שכנען נמצאת בלב.
מקווה שהתרוץ מספק(-:
שיר שהוא פעם בדור. אין מילים פשוט הוא נוגע במנועו של החיים.
שיר מבריק ומטלטל. מזכיר לי את המסר של "מחכים למשיח".
מילים כדורבנות, הלחן ממש: "נשל הנחש", מאיר אריאל
אין מדובר בסיפור יציאת מצרים אלא בסיפור המרגלים.
יוד יהושע בן נון
כף כלב בן יפונה
מם משה
סיפור המרגלים הוא חלק מיציאת מצרים ומסעו של עם ישראל לכנען, היא הארץ המובטחת.
טקסט מופלא עם לחו גאוני .הקליפ בעיני פוגע בשיר. מערבב אותו לתוך ויכוח אחר שמעיב על הטקסט ומשעבד אותו ללא סיבה למציאות הישראלית העכורה .
מסכימה.
לא הבנתי בכלל את הקישור בין המילים לקליפ.
שיר נפלא, ביצוע נפלא. לגמרי מים חיים במדבר השחון.
ארבע באבות בא הרבה לפני 'צמאה'. צמאה פשוט חידשו אותו
מה הכוונה במשפט הזה?
"לסגת כדי להיזכר בתור מה שכל חייו ירצה לשכוח"
מישהו יודע?
אני מבין את זה כך: לעשות ויתור מהותי כלשהו שבהיותו מנהיג, ירשם על שמו בעל כורחו. כמו – להבדיל – ביבי שנאם בבר אילן בעד פתרון שתי המדינות, והויתור הז נרשם על שמו לנצח – למורת רוחו הרבה…
אני חושב שהכוונה היא שהמנהיג מהדור הישן צריך לדעת מתי לפרוש מהמנהיגות. כדי שיזכרו את פועלו בתקופת השיא ולא בסוף, כאשר הוא כבר לא רלוונטי. משה ירצה לשכוח, כי הוא לא שלם עם המעשים שעשה, מעשים שבסוף גרמו לעונש שקיבל. ומשה גם לא מרוצה מהעם, בלשון המעטה.
חשוב לציין שה "הא יא" לקוח מניגון חסידי של חב"ד שנקרא ארבע בבות,אותו הלחין רבי שניאור זלמן מלאדי.
שיר שגורם לחשוב,
אבל שוב שם את האמונה,הדת והייחוד של העם היהודי במקום משני בתוך החוויה העצמית המשוחררת.
לכאורה הוא כותב על סיפור תנכ"י
אך משאיר את הלב של הסיפור בחוץ.
תיקון קטן, הוא לא לקוח מ"ארבע בבות" אלא מניגון "צמאה".
נכון …!!!
שיר מדהים!!!איזה אליפות,כמה חוכמה,כמה מיוחד.במיוחד לאור רדידות המילים,הלחנים וההופעות הפרובוקטיביות והמוגזמות של היום.
ההגשה,המילים הלחן והרגישות-של השיר הזה-עונג צרוף!!!!
תודה לכם.