הפחד שהאהובה תמות ואתה תישאר לבד הוא רגש עוצמתי ומורכב, שמבטא את עומק האהבה, הקשר והחיבור שלנו לאנשים היקרים לנו ביותר. התחושה הזאת מעוררת חרדה, במיוחד כשמדובר במישהו שהוא מרכז עולמנו. הפחד הזה טבעי ומובן, והוא רק מראה עד כמה אתה מחובר רגשית.
שמעון בוסקילה וישי לוי מצרפים קולות לדואט שמשדר את תחושת החרדה הזו. המוסיקה אינה "טראומטית". המנגינה הופכת אותה לשיר אהבה יפהפה, שהזמרים מתענגים עליו. השירה בהירה, רבת רגש, פשטותה יפה, עיבוד שמקשט בנגיעות מזרחיות. מוסיקה אולד סקול שמושכת לרחבת הריקודים של פעם.
אין שום ספק: בסוג המוסיקה הזה – טובים השניים. הייחוד של דואט זמרים מעולה טמון לא רק בקולות עצמם, אלא באינטראקציה האנושית, בעומק הסיפור ובכימיה שנוצרת בין המבצעים. זהו שילוב של טכניקה, רגש וחיבור שמביא את המאזין לחוות משהו שהוא יותר מסכום חלקיו.
שמעון בוסקילה וישי לוי עד אלייך בימוי : עמית ימין (אנג׳ל)
ולפעמים אני כל כך פוחד לאבד אותך
זו מחשבה שתוקפת אותי ועוזבת לאט
ולפעמים אני אומר לעצמי, היא אוהבת אותך
סתם הרהור מפוזר, דמיוני ואכזר
שגורם לי לשוב ולומר
גם אם אמות ואחיה מחדש
אמצא אותך שוב, עד אלייך אגש
אבוא מרחוק עם הרוח ואוהב אותך כמו עכשיו
אם אמות ואחיה מחדש
אמצא אותך שוב, עד אלייך אגש
ואוהב אותך ואוהב אותך ואוהב אותך כמו עכשיו
ויש לילות בהם קשה לי לישון מרוב מחשבות
שיום אחד את תקומי תלכי ויכאב לי מאוד
ולפעמים ההיגיון אומר, שחרר כבר, עזוב
סתם הרהור מפוזר, דמיוני ואכזר
שגורם לי לשוב ולומר
גם אם אמות ואחיה מחדש
אמצא אותך שוב, עד אלייך אגש
אבוא מרחוק עם הרוח ואוהב אותך כמו עכשיו...
