השיר יוצא בתזמון מדויק. ממש כמו בסיום ההופעה בפארק. אביב גפן שר על אבא, לאבא, לשניהם. הגיע זמן אהבה. באה לבקר באיחור אחרי שכשלה בעבר. הכמיהה בולטת כבר בתחילת השיר. מתנגנת במוסיקה של חמלה וגעגועים. גפן מציג באמצעות מטפורות ודימויים את הקשר שנרקם בינו ובין אביו. נותן לרגש לומר את דברו.
השיר – מעט המנסה להכיל את המרובה. גם את הפוסט טראומה. סיפורו של אבא יהונתן. מי שחזר מהמלחמה – לא שב כפי שהיה. הסיטואציה מתוארת באמצעות פירות הגינה שנותרו בלי שייקטפו או יקולפו, אלא שגפן מפתח את המטפורה – "אל מול הגפן ששתלת בגינה" – משחק מילים יפה. (גפן הפרי במובן גפן המשורר).
הבית הרביעי "חוטא" בנוסטלגיה על האב, שבמקום לשלוח את בנו לבית הספר, ברח יחד איתו לטבוע באבטיח ובצדפים. השתובב כילד ולא כאב, ושניהם הפכו ילדים. מעט מתוק בתוך המר.
יש פער בין הטקסט המאוד מפויס ונוסטלגי ובין המציאות כפי שסופרה על-ידי אביב גפן בחלוף השנים וגם בשירים שכתב. ("בן אדם שם שותה בקבוק אחרי בקבוק, הבן אדם הזה הוא האבא שלי בדיוק" ב"עכשיו מעונן") . קיימת קבלה והבנה של אביב את האישיות המורכבת של יהונתן על רקע האירועים הפוסט טראומטיים של חייו, גם הערצתו כאמן שקסמיו היו עשויים ממילים.
שיר יפהפה. המנגינה מכילה את הגעגוע, עגולה, צובטת לב. העיבוד הסימפוני מעמיק את תחושת התוגה והאבל. נוגה ונוגע. ראיתי בקהל פנים דומעות, גם הרבה צוחקות ומתענגות. חשבו שהנשף נמשך. לא בטוח שגפן המשיך לחגוג עם פנסי הטלפון המאירים.
אביב גפן התעויוט אחכה
מזמן האהבה כבר לא ליטפה סתם את ראשינו/ כמעט ולא ביקרה האהבה
בחלונך עמדתי פרחים לך קטפתי/ והם נבלו בערוגות הזמן
וגם במרחקים הינו מרגישים קשורים/ ענף ושורש כשהאדמה בוערת
תכתוב שירים למלאכים אני אשמע אותם שרים/ גם בשקט יש צלילים אם מקשיבים
בין יום שרב ועד לגשם הראשון
אחכה לך אבא
חזרת מהמלחמה/ אך איש לא שב משדה הקרב
הינו אגמים בתוך הלהבה/ לא תקלף לי קנה סוכר
והגויאבות יערמו/ אל מול הגפן ששתלת בגינה
איך ברחנו בבקרים כשכולם היו לומדים/ וטבענו באבטיח וצדפים
וסלט פירות מתוק ולא להפסיק לצחוק/ וקסמיך עשויים מילים מילים
מכשנולדתי ועד יומי האחרון/ אחכה לך אבא
