אני לא מת על הביטוי "מרגש", שהפך שגרת דיבור המרוקנת אותו מתוכן אמיתי. בשיר הזה – יש רישיון להשתמש במילה. אביב גפן נוגע ללב בלחן, בטון, בעיבוד. מסוג המנגינות העצובות שלוקחות בשבי ללא תנאי גם ללא המידע החוץ טקסטואלי: השיר נכתב בהשראת מכתבי אהבה עליזה ועובדיה ברוך שנכתבו בגטו. גפן כתב והלחין במסגרת הפרויקט מוסיקלי "שם עולם 2019" – שירים וסיפורים שלוקטו מהגטאות וממקומות המסתור במהלך המלחמה.
מה מיוחד כאן? פשטותו היפה של השיר, שימוש מוצלח במטפורה ("כפרים של אהבה") המנגינה הצנועה שמשיבה רוח מהעבר, לחן שמתרגם רגש נטו. העיבוד לכלי מיתר שמוסיף לשיר שכבה ההופכת פופ משובח. יופיו הלא ידוע (עד כה) של השיר שלוקח אותו אל הנצח.
אביב גפן: "השיר נכתב בהשארת מכתבי אהבה שנכתבו בגטו. מה שתפס את עיני אלו שירי האהבה שקורבנות השואה החביאו אחד לשני, שמלמד כי גם ברגעי התופת אנשים מצאו נחמה באהבה ותלו בה תקווה גם במקום בלתי אפשרי כמו הגטו. שירי השואה עסקו בדרך כלל במוות ובאכזריות ומעולם לא נגעו בכפרים של אהבה שהם בנו בסתר בין גדרות המוות"
נחזיק ידיים/ נחשוב בשניים/ מספיק מבט ודי
שתראי מה עובר עלי/ הבאת לי שקט/ מנוחה לנפש
שלא פעם בוכייה/ שלא פעם אבודה
ורק את יודעת / לאסוף את השברים
וככה זה ביננו/ כפרים קטנים של אהבה
אי שם/ הכל בא ובורח
ואת כמו סלע שתמיד נמצא
חבל שהזמן הזה לא עוצר/ כמו חבר שנשאר איתי
מפליג אליך/ אל מחוזותיך/ כמו אניה שבורה
על החוף שלך/ השאירי אור הלילה/ במגדלור למעלה
בסוף המסעות/ בתום הרבה לילות/ זו רק תקופה כזאת
שלכת אוהבים.
וככה זה ביננו/ כפרים קטנים של אהבה
אי שם/ הכל בא ובורח
הייתי סלע שתמיד נשבר
חבל שהזמן הזה לא עוצר/ כמו חבר שנשאר
חבל שהזמן הזה לא עוצר/ כמו חבר שנשאר איתי