אדר ביטון שרה בקשה אישית במנגינה קסומה וברגישות מופלאה. מערבולת הרגשות על רקע פרידה ממשמשת ובאה – מתנקזת למקום שמכיל אותה על כל יישותה (כאב ושמחה, עצב וזכרונות) – בשיר שייכתב. צליל הקלידים בפתיחה מתכתב עם תום וטוהר של שירי ילדים. המנגינה, ההרמוניה משרטטים את עומק התחושה בהדרגה – מאיפוק להתרגשות גואה, אבל כזו שנשארת בגבולות העידון האותנטי בהפקה עקב בצד אגודל שמספקת לה מעטפת משדרגת.
אדר מצליחה לשמור על אינטימיות מזוקקת במוסיקה אל זמנית, מעניקה לתחושותיה גוון לירי המשתקף במוסיקה אישית, נוגעת-מגעת ומחלחלת. יופיה הלא ידוע.
אדר: "הבחירה לעזוב את תל אביב לטובת חיים בצפון הארץ בלב הפקת האלבום היה רגע משמעותי ומחזק מבחינתי בהבנה מהי הדרך שלי בעולם. האתגר בקיום המוזיקה לצד חיים מרוחקים מהמרכז, על כל המשתמע מכך. הסיבה שאני יוצרת מוזיקה רק התחדדה והתחזקה לאחר המעבר. לנוע במקום שנעים לי בגוף ובלב משרת את היצירה ותחושת הבית שחיפשתי."
אדר ביטון שיר הפקה ובימוי – אדר ביטון צילום ועריכה – יעל שלח
שיר שישמור על השמחה/ שישאיר אמת קטנה/ לקרב אותי עכשיו לאהבה.
שיר שמזכיר כאב דהוי/ ששנים נשאר חבוי/ מתרוקן ונעלם כמו שנגמר שיר.
באותם הרגעים מתחלפים המבטים/ מתקרבים ולא נוגעים.
השארתי יד קרובה לעכב את הפרידה/ שיר של עצב ושמחה.
שיר שישבור חלום עטוף/ שישאיר חלל חשוף
למלא בו זיכרונות/ אלף גוונים של סגול/ יש עכשיו מקום לגדול/ עם הרוח והחול.
לא מפחדת לאבד ואז למצוא שיר .
באותם הרגעים מתחלפים המבטים/ מתקרבים ולא נוגעים
השארתי יד קרובה לעכב את הפרידה/ שיר של עצב ושמחה.
