איש הצל הוא בבואה שקיימת בכל אחד מאיתנו, מעין הדמות השנייה השלטת בחייו. אהוד בנאי ממתבסס על אמרותיו של רבנו בחיי מלפני 800 שנה: "לכל הנבראים בעולם יש צל, בין שיהיה אדם בהמה עץ אבן או עשב השדה, שלא יהיה אחד משיג את גבול רעהו, צלו מורה על הווייתו בעולמו ובמקומו". וגם: "עד שיפוח היום ונסו הצללים (שיר השירים) הצללים ולא הצל, כי הם שניים באדם, בבואה ובבואה דבבואה".
איש הצל הוא השתקפות המנוגדת להווייתך.
אהוד בנאי בנה על המילים סיפור מעיני רוחו על הפערים בינו ובין איש הצל. בנאי הוא מספר סיפורים מובהק, וכאן הוא יצר מנגינה שמשרתת היטב את הסיפור בתערובת של מתח ודרמה. טון השירה משדר את תחושת תמהון במפגש ביניהם. המנגינה – עקב בצד אגודל. ההפקה האקוסטית מעניקה לבנאי המרחב שהוא זקוק לו כדי להוציא את הסיפור לפועל. הצליל האקוסטי מוסיף לו עוצמה, עומק ומתח של דווקא במינימליזם שבו. שיר שאני מתאהב בו מהאזנה להאזנה. זהו בנאי האותנטי שממשיך לשכנע באמנות המוסיקלית הצרופה שלו.
אהוד בנאי איש הצל במאי ועורך: דרור פז
עת ישבתי לבדי על גדות נהר אפל/ השתקף לעומתי במים איש הצל
קיללתי, הוא בירך, בכיתי, הוא צחק/ ניסיתי להתקרב, הוא שמר מרחק
אתה תמיד יודע מה לומר, ואיך להיחלץ/ עם חליפה ומגבעת חלפת על פני בריקוד עולץ
אני ניסיתי להסתיר, אתה חשפת הכול/ אני שתקתי, אתה פתחת פה גדול
עת ישבתי לבדי על גג מגדל בבל/ בשמי הלילה מעלי הבזיק כוכב נופל
נשארתי במקום, הוא חתך את האוויר/קולי היה חסום, הוא התחיל לשיר
מה יש לומר, אתה מחליק את המצבים, לוקח בקלות,
לא פוחד לתפוש גלים, לרכב על רוח שטות/ נשארתי אלמוני, אתה כבר מפורסם –
אני קרוע ושבור, אתה כמעט מושלם.
