ג'מייקה, רגאיי וראסטאפריי נמצאים חזק על המפה העולמית, גם המקומית. רבים וטובים הציצו ונפגעו. רשימה חלקית: תומר יוסף, סילברדון, שוטי הנבואה, מוקי, איאם, חיים לרוז. רגאיי, רגאיי דאב, ראגהמאפין. הכל הולך. הישראלי מחפש להתחבר לאקזוטי, משהו שיעניק לו את החוויה הרוחנית משם. לא רק קצב הרגאיי אלא התרבות שמאחורי ה – Rastafari movement זו שקיבלה את היילי סלאסי שליט אתיופיה כאל בדמות אדם, זה שנקרא Jah.
אהוד בנאי כתב על זה שיר "א ידיישע ראסטה-מאן", שיר שמנסה לבחון בעין הומוריסטית את קדחת החיפושים של בן המערב אחרי כל השאנטי, האמונות והשיטות הרוחניות, ואחרי ששום דבר לא הועיל ממתינים לאיזה משיח, ל"יידישע ראסטה-מאן" שיביא ניגון רגאיי חסידי שיעצור את הזמן, יחייה את המתים ויוריד את המן.
גם אהוד בנאי נתפס למוסיקה הזו – אבל בזווית האנושית הצוחקת שלו. הוא לא עשה מהרגאיי פולחן אישי. הוא השתמש בו לצרכיו. השיר הגיע לערב ההצדעה לכבוד "אהוד בנאי והפליטים", אלבום שיצא ב-1987, והיווה ציון דרך בפופ המקומי. השיר אגב אינו נכלל באלבום הזה, אבל כנראה התאים למפיקים כדי לשדרגו באווירה שמחה בביצוע "לוס כפרוס".
ניסיתי מדיטציה/ זה לא הלך לי/ ניסיתי הארי קרישנה / וברחתי
אפילו סיינטולוגיה/ לא עזר לי/ אסטרולוגיה/ מרוב הפסיכולוגיה/ התבלבלתי
וכל אחד אומר לי/ זו הדרך שחיפשת/ איך זה לא נתפסת/ שחור נגד לבן
עד שיגיע לכאן/ א יידישע ראסטה-מאן
.יש לו אמונה ויש לו כוח/ הוא יודע איך לרקוד ואיך לשמוח
הניגון שהוא יביא יעצור את הזמן/ יחיה את המתים ויוריד את ה-מן
א יידישע ראסטה-מאן
אז הם יגיעו מרחוק/ מאתיופיה/ מניו יורק/ מאפגניסטן
בעקבות אותו השיר אל הארץ המובטחת/ יגיע השחור עם הלבן
