הקולות של אור קדישזון את אור שחר  נשזרים באחדות ענוגה, מוליכים תובנת רגש באפיק פולק פסטורלי משהו, מהסוג שלא שומעים בימינו. הצמד משתמש בטבע כמטאפורה להבעת רגשות. ההאנשה של השמש והים כאן לא רק מוסיפה רגש אלא גם יוצרת דיאלוג דמיוני בין האדם לטבע. השיר כתוב כאיזושהי יֵשׁוּת מנחמת שמעבירה את תחושת האהבה של הדוברת ומחברת אותה לטבע בצורה פיוטית. זוהי כתיבה מעט ארכאית, לא ייחודית.
מה שמעניק לשיר יופי הם המנגינה והקולות – שיש בהם תום רגשי עוטף, הרמוניה מדויקת ושירה רבת כוונה. הפשטות היפה.

אור שקיעה

כשהשמש קמה בבוקר/ היא מאחלת לים בוקר טוב
והוא מאחל לה / יום מוצלח.
״תאירי לכולם את הדרך״ / ״תשמור לכולם על חיים״
״ותמיד נישאר ביחד/ בטבע בין גבעות והרים״.

ואין משהו כמו/ השמש ששוקעת אל הים
שמתאר יותר טוב/ את אהבתי אלייך.

״בלעדייך מי רוצה לבוא אליי?״ / שואל הים
״בלעדיך אני שורפת״ אומרת שמש.

וכל היום הם מסתכלים/ ממרחק גדול,
מחכים שהשעות יקרבו,/ יתחברו צהוב וכחול.

ואין משהו כמו/ השמש ששוקעת אל הים
שמצייר יותר טוב/ את אהבתי אלייך.

וכשמגיע כבר לפנות ערב/ הם לאט לאט מתקרבים,
קרן שמש נושקת לגל/ אור נשבר לרסיסים.
כשלבסוף היא שוקעת/ אל תוך חיבוקו הרחב
מאחלים לילה טוב וקצת נחת/ אנחנו פה ביחד עכשיו.

ואין משהו כמו/ השמש ששוקעת אל הים
שמספר יותר טוב/ את אהבתי אלייך.

כשהשמש קמה בבוקר/ היא מאחלת לים בוקר טוב
והוא בליבו מאחל/ שתשוב בקרוב.

אור קדישזון פייסבוק