אחינועם ניני עלתה על הבמה יחפה בלבוש שחור. היא פתחה ב"וילנלה", שירה ווקאלית מאמצע המאה -16, בליווי רביעית סוליס מנאפולי, המחוברת אליה בשנים האחרונות. אווירה קלאסית לחלוטין. בשיר השלישי "משאלה" ("בעיניה") אפשר היה לשחרר עניבות. אחינועם אילתרה מילים כדי להודות לקהל ולמי שנמצא איתה על הבמה. את השיר הזה אני מכיר בגרסאות אינטימיות יותר, אבל אחינועם ניני של הערב הזה ויתרה לעיתים על הפן היותר לירי שלה כדי להיפתח באוריינטציה אקלקטית חגיגית. כך גם "פוקח עיניך", שיר ששיחרר אותה לחלוטין מהעידון הקלאסי של הפתיחה, כשהיא מלווה עצמה על תופי קונגה.
ב"בואי כלה" חזרה אחינועם לליריקה ישראלית (לאה גולדברג) בביצוע קצבי דרמטי, ואז הגיע "אורי" (עקרה) האינטימי של רחל, שיר שמדבר על כמיהה לאימהות מתוך תחושה טרגית של החמצה. הייא שרה בליווי מיתריו של גיל דור, ביצוע רך, טון צלול. ליריות של שירת נשמה. רגע, מה עם Letters To Bach, שלשמו התכנסנו בהיכל?
בחלק השני של הערב, אחרי שני ביצועים אינסטרומנטליים של רביעיית "סוליס" – יוהן סבסטיאך באך הגיע להופעה. ניני הרי לא תרשה לעצמה ערב שכולן באך. הרבגוניות היא אחד המרכיבים בהצלחה הגדולה שלה. היא לא יכולה לוותר על שירים נפוליטניים, כשהיא מארחת את רביעית המיתרים סוליס מנפולי, כפי שהיא לא תרשה לעצמה לוותר על השירים שהולכים לפניה – "בואי כלה", "אורי", "קרן אור". גם לא על שיר הנושא של הסרט "החיים היפים". זמרת cross-cultural חוצת תרבויות, שילוב נדיר של מוסיקה ישראלית, שירת יהודי תימן, שירים נפוליטניים, מוסיקת עולם, מוסיקה קלאסית.
אהבתי את Letters To Bach, אלבום שלם של יצירות מאת יוהן סבסטיאן באך, שהיא כתבה להן מילים באנגלית ובעברית וגיל דור עיבד. המהלך מראה כמה עולמה המוסיקלי רחב ועמוק. העובדה שניני החליטה לא לשיר באך בצורה המקובלת של "דה בה דה", אלא לחבר מילים למוסיקה, מעידה על הקשר המאוד מיוחד ועמוק שיש לה עם הצלילים של המלחין וגם על האוריינטציה היצירתית שממשיכה להנחות אותה. 11 קטעי המוסיקה האינסטרומנטלית הפכו מעין יצירות מתומללות בחותמה האישי והלירי של ניני, שכתבה בהשראת נושאים מגוונים. אחינועם ניני פרחה בערב הזה, מממשת בהתלהבות יכולת להתפרש על שיר עממי כמו גם על קלאסי כ – Torna המוכר מענקי האופרה כלוציאנו פווארוטי.
ערבוב של ז'אנרים? רק ניני יכולה לשיר בערב אחד "בואי כלה" ו"החיים היפים" לצד לארגו מתוך קונצ'רטו לכינור בלה מינור, Look At Me, בביצוע נוגה הנוגע בבעיות אנושיות קשות ואכזריות של נשים בעולמנו – בלי שזה ישמע שעטנז. למעשה, זה המפתח לשילוב של פסטיבלי הג’אז-וורלד מיוסיק ואולמי הקונצרטים הקלאסיים. ניני עושה שאו, יחד עם זאת, היא שומרת על הערכים האומנותיים הצרופים שלה עם הקול הנדיר, היכולת לקחת כול שיר למקומות שלה, בעידון, בפרשנות ייחודית, בדקויות ובביטחון הבימתי.
Vilanela +Fenestra Vascia, Era Di Magio, Mishaela, Pokeach, Boi Kala, Uri, Santa Lucia, Sia Maldeta – Yuma, Bach Instrumental – Art Of Fugue, The Race, Little Loving, Look At Me, Chorale + All Of The Angels, Vertigo, Oh Mama, No Baby, All Fierra, Tammuriata, Keren Or, Nonna , Torna, Beautiful That Way
גיטרה וניהול מוסיקלי – גיל דור כלי הקשה – גדי סרי בס – אור לוביאניקר.
צילום: מרגלית חרסונסקי
