יש לי רתיעה מובנת מקאברים לשירי לאונרד כהן. יש שירים שצריכים להישאר בחלקתו. אבל מה לעשות, שכהן הוא אחד היוצרים היותר "מכוסים" במוסיקה. השירים שלו מושכים זמרים-יוצרים רבים המאתגרים את עצמם להעניק אינטרפרטציות לשיריו.
לא פשוט להאפיל על לאונרד כהן. זו שאלה של קוהרנטיות אולטימטיבית. אתה לא יכול להפריד את השירים ממנו. מצד שני, רבים מגלים את לאונרד כהן דרך פרשנות של זמרים אחרים. קחו את הגרסה של ג'ף באקלי ל"הללויה" ואיך שנינה סימון שרה "סוזן",R.EMבגרסה של First We Take Manhattan, לנה דל ריי את Chelsea Hotel No. 2, ג'ון קייל וסוזן וגה את So Long, Marianne.
איה כורם מקדישה מופע שלם לשירי לאונרד כהן שהיא תרגמה. האם לרדת לעולמו דרך הגרסאות שלה? – בלתי אפשרי למי שלא שמע את המקור. לאונרד כהן בעברית? בעיה. באחדים מהגרסאות שלה מגלים רגישות של זמרת יוצרת, ששרה אותם גם מהניסיון לחבור לעולמו של כהן, גם מתוך רצון להאיר את עולמה דרכו.
גיליתי את החיבור שלה לכהן לראשונה דרך ה"המעיל הכחול", גרסה ל – Famous Blue Coat. כאן כורם הצליחה להעביר את השיר למגרש שלה. כורם בעצמה ניסחה זאת כך: "בראש ובראשונה – האווירה, הכוונה והתחושה הכללית של השיר. אחריהן – המוזיקליות של התרגום, החריזה והמצלול. ולבסוף – האותנטיות הפנימית של הטקסט כשהוא מושר על ידי אישה, וישראלית". הגרסה של כורם המושרת מאישה לאישה מצוינת בפני עצמה בלי קשר למשמעות האותנטית של המקור. היא הרי סינגר-סונגרייטרית מבטן. יודעת לספר את סיפוריה, גם כשמדובר בגרסאות לשירים שהיא לא כתבה, וכאן היא הצליחה. גם ב"למה אהובי" (Lover Lover Lover) מצליחה כורם להעביר את השיר בהצלחה למגרש שלה.
האלבום החדש הוקלט חי בהופעה במרכז ענב תרבות בת"א בעיבודים חדשים, בנגינת גיטרה מצוינת של אדם בן אמיתי ובקולות שמימיים של צמד זמרות ליווי. ככלל אלבום שלם של שיריו בעברית – העזה לא פשוטה. כורם העניקה לשירים של כהן את הפרשנות שלה בשירה רבת כוונה, בצליל פולק אקוסטי, בהרמוניות עוטפות. בגישה תיאטרלית משהו (הדיבור ב"מלון צ'לסי") באקטואליזציה בשיר "דמוקרטיה" ("הדמוקרטיה מגיעה גם לישראל"), בו כהן מביע את הדעה שדמוקרטיה לא תמיד מביאה לשוויון וצדק חברתי
קשה לקבל את "טנגו סוף האהבה" הטון ובפרשנות של כורם מול האפלוליות והמסתורין של כהן ב- Dance Me To The End Of Love. הייתי מצפה מכורם להשאיר את השיר הזה בחלקתו של כהן. גם הפתיחה של Who By Fire עם "ונתנה תוקף" מהפיוט אינה קוהרנטית. כהן השתמש בשיר בתחושת המיסטיקה והאבסורד לתיאור רגע הדין של המוות.
"זה הוואלס" נשמע כדרמטיזציית יתר של Take This Waltz, שיר העוסק בהתמסרות לרגע הנוכחי של הריקוד וגם לשאלת המשמעות של האהבה ואובדנה. גם "בוא לא אוריה" מחטיא את So Long, Marianne, שיר שמתייחס לפרידה מאישה ששמה מריאן כמו גם לרגשות של אהבה ואובדנה, זהו שיר מאוד אישי, שדורש את הסאב טקסט הרגשי בשירתו של של כהן.
גם אחרי הביצוע המסעיר של "הללויה" נשארתי בתחושה, שכלל להיטיו של כהן הם מקבץ גדול על כורם, ושברובם היא לא הצליחה להגיש אינטרפרטציות אולטימטיביות על שיריו האלמותיים.
איה כורם שרה לאונרד כהן – למה אהובי (Lover Lover Lover)
