בטוח שהידיעה על מותו בגיל 56 פתחה את כל הארכיונים בפני העיתונאים שמיהרו לפרסם ידיעה. דבר ראשון שככל הנראה עניין היה האונס שבגינו ריצה מאסר. אני אזכור את יובל מסנר כצ'לן מופנם, מוסיקאי מוכשר, מי שהצליב את האוריינטציה הקלאסית עם הרכבי הרוק בהם השתתף בתשעים.
כתבתי על ערב אחד במועדון קמלוט לפני כעשרים שנה, בו אירח מסנר את ערן צור ואלונה דניאל.  היו איתו על הבמה גם שלוש נגניות מיתר – חן שנהר וטלי גולדברג בכינורות, קרין זוקמן הוד בויולה. הצלילים הראשונים אכן שרטטו את אופי הערב: פופ באוריינטציה קלאסית מודגשת.

מי שעקב אחרי הקריירה של ערן צור, עקב אחרי יובל מסנר, או להיפך. הם המשיכו להיפגש בקומבינה זו או אחרת. ובערב הזה, ראיתי לא רק את צור ממתין לתורו, אלא גם אלונה דניאל בשיער קלוע, רזה מאוד, שמלה אדומה ארוכה. היא עלתה יחד עם צור לשחזר בין השאר את ימי טאטו.
השלושה נפגשו עוד בימי הלימודים ב"רימון". משהו כמו 15 שנה לאחור. היה כמעט ערב נוסטלגי. אבל לפני צור ו"טאטו", מסנר הפעיל את נגני המיתר בעיבוד ל"חתול מפלצת" של פורטיס את סחרוף  וגם ל"אלינור רגבי" של הביטלס, בעיבוד המיתרים הכי מועתק בפופ. ערן צור סיפר איך נולד "ערב ב' כסלו", שנכתב על ידו בשנת 1993, הולחן על ידי יובל מסנר והופיע באלבום "עיוור בלב ים" של כרמלה גרוס ואגנר. השיר כתוב בגוף ראשון ומתאר את התאבדותו של המְסַפֵּר, כפי שנאמר בפתח השיר: "בערב ב' כסלו / טרפתי את נפשי". המשך הבית הראשון מתאר את דרך ההתאבדות. שמענו גם את  "פרח שחור"  ו"רטוב וחם", שמסנר הלחין למילים של צור.
מסנר את צור תמיד ייצרו רגעים מרגשים.  נדמה שהם הפכו את הקומבינות לשיטה, הצליחו להתחמק משחיקה בזכות גישה מגוונת בתחום העיבודים, וכל עוד הם הצליחו לא לשעמם את עצמם, אפשר לחזור ולשמוע את מיטב להיטיהם במועדונים ובמרתפי המוסיקה.
פעם אחרונה ששמעתי את יובל מסנר בפעולה היתה במועדון בארבי ספטמבר 2018 במופע קאמבק בלעדי של טאטו. סובבו מחוגי השעון שלושים שנה לאחור, ל-1988. הקאמבק היה סולדאאוט. הקהל סגד לו. הקהל, כידוע, אוהב מזון מוכר. גם מי שעוד לא נולדו אז מתחברים. מצד שני, זה לא פאסט פוד. זה רוקנ'רול בעברית. טאטו הוציאה אלבום אחד בלבד. לא כל השירים שלה עברו את מחסום הזמן. נשארו מאוד אלטרנטיביים. החיבור לכרמלה גרוס וגנר – לפחות לחלק מהשירים היה בלתי נמנע.
מסנר חבר לרוק הישראלי כחנון מסתורי. לא הכרתי אותו אישית. מעולם לא ראיינתי אותו. הוא נשאר בתודעה עם כתם פלילי מוסרי, ומצד שני כמוסיקאי מוכשר מאוד שהותיר את חותמו על הרוק הישראלי האלטרנטיבי של שנות התשעים.

צילום סטילס: מרגלית חרסונסקי

יובל מסנר איננו – "פרח שחור" – "טאטו" 2018