למה "ירושלים של זהב" בדיסטורשן? על רקע אירועי האלימות בהר הבית? עיינתי בדף ששלח איציק סעדון. ממש – אין קשר לאירוע מסוים. בגדול, הטענה שלו שהביצועים הזהים של השיר  שיעממו אותו, אז החליט ללכת על ירושלים בבלוז רוק מחושמל. בהכירי את נעמי שמר, אני אומר בבטחה: היא אינה מתהפכת בקברה. שמר היתה יוצרת פתוחה  להרפקאות גם אם לא תאמו את סגנונה.
מה שיותר מתקבל על הדעת: סוג של ניפוץ קודש הקודשים בנוסח ג'ימי הנדריקס שביצע את ההימנון האמריקני (The Star Spangled Banner)  בדיסטורשן בלייב בפסטיבל וודסטוק 1969. הביצוע לפני 53 שנה היווה נקודת מפנה בהיסטוריה של תנועת תרבות המחאה. כסיכום של אחת התקופות ההפכפכות בתולדות האומה האמריקאית, העיבוד שלו להמנון הלאומי נכנס ללקסיקון התרבותי של ארה"ב כאבן הבוחן המוזיקלית החזקה ביותר של התקופה, רוח זמן של כושר ביטוי.

"Star Spangled Banner" בביצועו של הנדריקס הפך לאחד הקטעים המכוננים במוזיקה הפופולרית בזכות כוחו הבלתי מעורער והקונוטציות התרבותיות שלו, . ייתכן שהפרשנות של הנדריקס להמנון הלאומי פתחה את הדלת למוזיקאים אחרים לפרשן שירים ברוח "חילול הקודש".  לא בטוח שהגרסה של איציק סעדון תשיג את האפקט הזה, אבל מברוק על ההעזה והביצוע המתריס.
*** גם גרסת מאיר אריאל "ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שחור" היתה סוג של שחיטת פרה קדושה. אריאל שרת במלחמת ששת הימים כאיש מילואים של  חטיבת צנחנים (חטיבה 55), ולחם בגדוד 28 בקרב על ירושלים. זמן קצר לפני המלחמה התפרסם השיר ירושלים של זהב של נעמי שמר. לאחר הפריצה לעיר העתיקה, כשהגדוד המותש היה בבניין מוזיאון רוקפלר וברדיו נשמע קולה של שולי נתן שרה את השיר, הוא שרבט את המילים לשירו "ירושלים של ברזל" על אותו קרב באותה מנגינה,  בין בתי השיר:

הגדוד, רגום, פרץ קדימה, דם ועשן כולו/ ובאו אמא אחר אמא בקהל השכולות/נושך שפתיו ולא בלי יגע, הוסיף הגדוד ללחום/ עד שסוף סוף הוחלף הדגל מעל בית הנכות./ ירושלים של ברזל…

 

איציק סעדון ירושלים של זהב

אוויר הרים צלול כיין/ וריח אורנים/ נישא ברוח הערביים / עם קול פעמונים
ובתרדמת אילן ואבן/ שבויה בחלומה/ העיר אשר בדד יושבת/ ובלבה חומה
ירושלים של זהב/ ושל נחושת ושל אור/ הלא לכל שירייך/ אני כינור
ירושלים של זהב/ ושל נחושת ושל אור/ הלא לכל שירייך/ אני כינור
איכה יבשו בורות המים/ כיכר השוק ריקה/ ואין פוקד את הר הבית/ בעיר העתיקה
ובמערות אשר בסלע/ מייללות רוחות/ ואין יורד אל ים המלח/ בדרך יריחוירושלים של זהב…
אך בבואי היום לשיר לך/ ולך לקשור כתרים/ קטונתי מצעיר בנייך/ ומאחרון המשוררים
כי שמך צורב את השפתיים/ כנשיקת שרף/ אם אשכחך ירושלים/ אשר כולה זהב
ירושלים של זהב…