אני אוהב את השירה הרגשנית של אמיר דדון. הוא מגיע ממקום עמוק, כלומר הטונים שלו הם שת"פ של הלב ומיתרי הקול. הבלדה רומנטית, פיוטית מאוד בדימויים – "והשנים כמו הדמעות שבעינייך ישטפו את הקמטים על הפנים". וגם "אהבה שבראה יהלומים של שמש וקשרה את הגורל שלי שלך"… בימים ששומעים הרבה אינסטנט, גם ה"אובר פיוטיות" הזו מתקבלת בברכה.
אמיר דדון – על משבר ביחסים. רוצה לדבר. לא מוכן לוותר על הקשר. אולי לטפל בבעיות על יסוד מה שהיה ביניהם. עדיין כל כך יפה בעיניו. הוא מבקש לבחון דברים על רקע העובדה שאהבתו עדיין חיה וקיימת.
דדון מאפק רגש כדי לא לגלוש לדרמת יתר, מה שמעניק להבעה אמינות גבוה. המוסיקה – בלדת אמצע מלודית להפליא, עיבוד אווירה שמעצים את תחושת הקדרות האישית. אמיר דדון כמו שאני אוהב.
בואי נדבר בינינו/ ספרי על כל מה שעברת/ אין מי שישפוט אותנו/ עכשיו זה רק אני ואת
כל כך יפה, כל כך יפה
בואי נדבר בינינו
ספרי על כל מה שחלמת/ בסך הכול קצת התבלבלנו/ דברי איתי, דברי לאט/ כל כך יפה, כל כך יפה
תראי אותך, תראי אותי/ והשנים כמו הדמעות שבעינייך/ ישטפו את הקמטים על הפנים/ יש מי שעוד שומר עלייך
בואי נדבר בינינו/ הייתה לנו גם אהבה / בראה יהלומים של שמש/ וקשרה את הגורל
שלי, שלך, ילד, ילדה
תראי אותך, תראי אותי/ והשנים כמו הדמעות שבעינייך/ ישטפו את הקמטים על הפנים
אני אוהב אותך עדיין
תגובה אחת
מנסה להבין עחל מי השיר המקסים הזה