לבבות שבורים מולידים שירים. מה היתה יוצרי המוסיקה עושה בלעדיהם. לאפרת גורן יש שבר (סדק) שגדל, והיא שואלת את העזר שכנגד – "מתי כבר נגמל/ משקר דל, מעיוורון, מלב רעוע?". השאלה אינה שאלה של זמן (מתי) אלא של זה היתכנות. האם אפשר יהיה להסיר אחת ולתמיד את החומות בינה ובינו, ושייכנס אור ביניהם? אין בשיר מילה מה בכל זאת עשוי להוביל למקום, שיאפשר סיכוי לאור/ שיקום היחסים. הכנסת אלוהים סתמית, שהרי לא מדובר כאן בסיעתא דשמיא.
תוגתה של אפרת גורן מהלכת על השיר במנגינה נוגה, בקול מתייסר משהו, מתכוון, דרמטי. העיבוד הקצבי מטשטש מעט את האינטימיות, ומוביל את השיר לנתיב פופ מיינסטרים. גורן מצליחה ב"תוכן" האמוציונאלי לשדר את מצוקתה באמינות משכנעת למדי. הקליפ המצורף משדר אנרגיה של מגע ושמחה. האם לכך התכוונה היוצרת? מכל מקום – אין כאן קורלציה בין הסרטון לשיר.
אפרת גורן אור שייכנס צילום צחי אשר עריכה: צחי אשר / אפרת גורן.
אפרת גורן אור שייכנס – מילים
כשכואב לך זה גם אני/ זה כמו מן חוט כזה/ שמחבר את הפחדים שלנו יחד.
והשתיקות הארוכות ההן/ אם רק ידעת כמה רעש זה עושה.
ושוב פרידות באות לרגע,/ אתה הולך, אתה חוזר
והלבד זה מן הרגל ישן קבוע.
ויש בי סדק שגדל,/ תגיד מתי כבר נגמל/ משקר דל, מעיוורון, מלב רעוע?
מתי זה אור שיכנס /אור שייכנס/ אור שייכנס, ביננו?
כשנעלם אתה, אני נסגרת/ וכל אחד יקח איתו מגן להישמר,
גם אם תלך רחוק רחוק אני נשארת/ אני יודעת בעל פה להיזהר.
ושוב חומות בינך אלייך/ עוד לבנה ואין אוויר/ גם בלי מילים יש קול אדיר
שלך צורח/ וזה חודר לי לנימים/ תגיד מתי כבר אלוהים/ יפסיק ללכת ולבוא כמו אורח?
אור שייכנס/ אור שייכנס/ אור שייכנס/ בינינו.