שיחת טלפון עולה מן האוב. הקול הנמוך משוחח עם אחותו יעל. שואל שאלות. תמה למה אמא לא עונה. למה היא, יעל, אינה בוכה. אנחנו במלחמת יום הכיפורים 1973, שירים על האחים של חורף 73. ארז לב ארי יוצר קשר עם נשמה של אדם שמת, מדבר מתוכה אל האחות, יעל.
שיר נסיעה מלנכולי ששואב מתוגת הגעגועים. הוא נע על מסלול עגמומי שמשדר הזדהות מתוך דימיון המייצר שיחה היפותטית. ארז לב ארי אינו מלו דרמטי. בסגנונו המאופק הוא משדר את האמת שלו מתוך הזדהות עם הסיטואציה, ויש באיפוק הזה התגלמות החיזיון הרוחני של המת החי, שאינו נשמע כרוח רפאים, אלא כיישות של ממש.
מנגינה של השתתפות בצער, מתנגנת בהרמוניה יפה, טון מאופק צנוע. מבנה פשוט והתכוונות אמיתית. לב ארי נשמע קרוב מאוד אצל עצמו במוסיקה אישית מסוגננת שטבועה בחותמו האישי. בכך אי אפשר לטעות.
*** ארז לב ארי על השיר: " התרגשתי מאוד לקחת חלק בפרוייקט ״האחים של חורף 73״. מפגש של אחים שכולים ואמנים יוצרים. התמזל מזלי וציוותו אותי ליעל, אישה נפלאה רגישה וכנה, אחות של אמציה ז״ל שנפל ביום הראשון במוצב ״בודפשט״ , כשהייתה בת 12 .את החוויה של ילדה בגילה, יעל הצליחה להעביר לי בשיחה ארוכה שהייתה לנו (ובהתכתבויות שאחרי), חוויה שמתוכה נולדו המילים לשיר. השיחה והמפגש השאירו בי רושם רגשי חזק, וכבר בדרך חזרה הביתה התחלתי לגלגל בראשי מילים. הבנתי מיד שזה צריך להיות שיח בין אמציה ליעל, אולי מכתב שהוא כותב לה מהדרך או שיחת טלפון או דמיון… או הכל ביחד. אמציה שואל בשיר : ״איפה הם ימי ואיפה את אימי״ הרבה אימהות ״נשארו שם״ ב 73, או נפלטו ביחד עם בניהן , והרבה אחים ואחיות נשארו לבד".
ארז לב ארי אחותי הקטנה יעל
אחותי הקטנה יעל/ אני באוטובוס לנקודת כינוס
השארתי לך בלאגן גדול בחדר/ את יכולה לגור בו בינתיים/ אני חוזר בעוד שבועיים
אל תהיי כועסת/ הנה בודפשט באופק/ אצלצל לך כשאוכל/ אולי מחר
פזמון :
אור גדול נשמע/ אני נפלט/ אני נפלט
לכל אדם יש שיא/ איפה הם ימי/ איפה את אימי
אחותי הקטנה יעל/ אני שומע הרבה אנשים בבית
למה אמא לא עונה/ אל תגידי לה שזה אני
צלצלתי לבקש ממך סליחה/ הזמן עובר כל כך מהר/ למה את לא בוכה
אולי שכחת/ ויש לך ילדים/ ציפור געגועים
אור גדול נשמע/ אני נפלט/ אני נפלט
לכל אדם יש שיא/ אך איפה הם ימי/ איפה את אימי
