השם “אליפלט” הוא מפתח בשיר – למעשה אזכור לשירו של נתן אלתרמן – על דמות הבחור הפשוט, התמים, זה ש”לא ידע למה ולשם מה”, והפך לסמל של הקרבה ישראלית מוקדמת. אצל אריאל הורוביץ, זהו אליפלט חדש – לא קיבוצניק, לא בן התרבות החילונית, לא “משלנו” במובן הקלאסי. זה אליפלט מבני ברק, כזה שלא שמע אריק איינשטיין, לא גדל על אלתרמן וארגוב, ועדיין, או דווקא בגלל זה, נושא על גבו את אותו גורל.
השירה של הורוביץ אינה דרמטית או זועקת. זו שירה של עד מספר, סטורי טלר נהדר  – לא מטיף, לא צועק, לא מגייס רגש בכוח  קולו  מתאר חיים פרק-פרק: פרק ראשון – ניתוק, פרק שני – בנייה, פרק אחרון – אובדן כמו ספר תנ”כי קטן, בלי ניסים.
העד מתאר: “ואז הגיע אוקטובר”. בלי לפרט, בלי לתאר, בלי להסביר. המילה “אוקטובר” לבדה כבר מספיקה. כאן השיר נוגע בעצב החשוף של ישראל: אדם שלא שירת בצבא, מהשוליים, מתעקש להיות חלק לא מאידאולוגיה אלא  מדחף מוסרי פשוט. השורה: “במדי כהונה של חייל” שוברת את ההבחנות: דתי / חילוני, צבאי / אזרחי, מרכז / שוליים. ברגע הזה – כולם אותו דבר.
החזרה לשורה: “אבל גדל שם מין אליפלט” אחרי הסיום, אחרי הנפילה, אחרי התקווה ש”במרום יש נחת” מחזירה אותנו להתחלה. עוד אליפלט יגדל. עוד אחד שלא ישמע את אותם שירים. עוד אחד שעלול לשלם את אותו מחיר.

הבחירה בואלס איטי יוצרת תנועה מעגלית,  תחושה של סיפור ידוע מראש. כל צעד מוביל לצעד הבא, בלי דרמה חיצונית המוזיקה לא מתפרצת. היא מספרת כמו הליכה שקטה אל מה שכבר נכתב.
"מין אליפלט” הוא שיר קינה שקטה, כתב אישום סיפורי נגד חברה שממשיכה לאכול את ילדיה, שיוצאים ממנה מעטים כמו ה"אליפלט" הזה – שלא דומים לה.  בשקט שלו, בוולס האיטי, השיר של אריאל הורוביץ חזק יותר מכל צעקה/ מחאה.

צילום סטילס: מרגלית חרסונסקי

אריאל הורוביץ מין אליפלט במאי קליפ ועיצוב עטיפה: ניסים פרין שטמפר

בבני ברק לא שומעים אריק איינשטיין
לא מכירים אלתרמן וארגוב
אבל גדל שם מין אליפלט
מין כזה ילד גדל שם ברחוב

בגיל שלוש-עשרה כבר אמרו כנראה
שלא יגדל כאן אברך
אז אבא שלו טרק את הדלת
וצעק "לך לך – לך!"
וכמו אברהם רק בלי שום הבטחה
גם הוא התגלגל עד חברון
הוא עבד בחווה ומצא אהבה
וזה סוף פרק ראשון

בבני ברק לא שומעים אריק איינשטיין
לא מכירים אלתרמן וארגוב
אבל גדל שם מין אליפלט
מין כזה ילד גדל שם ברחוב

הוא הוציא רישיון וטרקטור ראשון
קנה בפרוטות שצבר
ואחרי השני כבר היו לו עובדים
וחברה לעבודות עפר
וכמו יעקב הרועה המוכשר
הוא כבר לא פליט ועני
יש לו שתי ילדות הוא מתפלל בשדות
וזה סוף פרק שני

ואז הגיע אוקטובר
והוא שלא שירת בצבא
שיגע את כולם
עד שאמרו נו, טוב
שינהג על די-ניין…

שעת בוקר מוקדמת והוא בודק שמן
לפני שעולה על הכלי
יש גריז בשרשרת אך לא יהיה עוד פרק
כי תחת שמיים כחולים
כמו יצחק הוא נפל רק בלי האייל
במדי כהונה של חייל
במרום יש נחת אני מקווה
גם מן האליפלט הזה
במרום יש נחת אני מקווה
גם מן האליפלט הזה

בבני ברק לא שומעים אריק איינשטיין
לא מכירים אלתרמן וארגוב
אבל גדל שם מין אליפלט
מין כזה ילד גדל שם ברחוב

*מוקדש לזכרו של סמ"ר מוטי רווה

אריאל הורוביץ פייסבוק