הקול והמנגינה – מוסיקה של אהבה כנה. לגלות שוב את אריאל סגל אחרי כמה שירים נפלאים. השיר נכתב מנקדת מבטו הכואבת של אוהב/ת על הבלתי מושגת, זו שכולם מסתנוורים מיופייה. היא נמצאת בתודעתו/ה – אבל ללא יכולת לקבל אפילו קצת מהאור שלה. זו מחלת אהבה אובססיבית של פנטזיה ואידיאליזציה שאריאל סגל שרה בעדינות מכילה, משדרת עומק כוונה.
כמו יופייה של מושא השיר – גם של סגל הוא מהסוג – שאינו ידוע.
השיר הוא בנוסחי פולק מהסוג האישי, מזכירה זמרות-יוצרות מליגת העל של הז'אנר. מוסיקלית – העברית זורמת בשירתה כמו אנגלית. המיוחד בה היכולת להביע רגש באיפוק שאינו מסתיר את הסערה הרגשית. צל"ש לעיבוד וההפקה שמזקקים את קווי המתאר היפים של סגל.
אריאל סגל שמש
איך את לא מתעייפת/ כשאני ויתרתי כבר/ אלפי פעמים שסגרתי ת'דלת/ לחיים שרצו להיכנס
ואיך כולם מסתנוורים מיופייך/ עד שמפחיד להתקרב/ להתאהב ולהיפגע
תני לי קצת מהאור שלך/ שיהיה לי חם
כמה זמן היית פה ליד ולא ראיתי אותך/ תכעסי, תלטפי, תשרפי ותנחמי
תני לי קצת מהאור שלך/ שיהיה לי חם
איך את לא מתעייפת/ כשהכל כל הזמן משתנה
רק את נשארת עולה ויורדת/ משאירה לי סיבה לגעגועים
ואיך כולם מסתנוורים מיופייך/ עד שמכאיב להתקרב/ להתאהב ולהיפגע
תני לי קצת מהאור שלך/ שיהיה לי חם
כמה זמן היית פה ליד ולא ראיתי אותך/ תכעסי, תלטפי, תשרפי ותנחמי
תני לי קצת מהאור שלך/ שיהיה לי חם