להתרפק על הוואלס הזה. להיצמד ולרקוד באווירה עגמומית. אריק סיני שר ו"רוקד" בערגה מאופקת. כל מילה נשמעת צלולה ובהירה. הוא מתבונן-נמשך אליה. יודע שהרגשות שמציפים אותו משנים משהו בחייו. לא הכל מושלם. הוא מודע לספקות שלה, מנסה להפיח בה אמונה שהקשר יצליח, מאמין שעוד יהיה להם טוב.
הבית השלישי נראה כמו מנותק מהשיר. מציג סיטואציה שונה: הם רוקדים בלילה ("שריקת התנים") מול קהל. הוא מבקש ממנה שתחייך, ובכך תחזק אותו, אבל היא אינה מחייכת ולא נהנית כמוהו. הריקוד, הוואלס האחרון, הוא מטפורה לסיום יחסים, למרות רצונו שהקשר יימשך וידיעתו שהיא אינה מעוניינת בו.
הבריטון של אריק סיני משדר את "המלנכוליה השונה", שירה מדויקת, דרמה מאופקת, רגשנות מעודנת. סיני במיטבו, תמצית מרוכזת שלו כזמר רומנטיקן. צליל הגיטרה בחלק השני של השיר הוא פראזה מלודית אינטגרטיבית נפלאה.
זה כבר כמה שעות לא מוריד ממך את העיניים / מול גופך מתענג מי ידע אהבה / ואותם הימים מחרישים בי רוחות של שמים / מלנכוליה שונה מגיעה לחיי
אל תבכי פה מולי זה אולי לא הסוף / הסתכלי על גופי אני עומד פה קרוב / תחזרי אחרי עוד יהיה לנו טוב / תחזרי אחרי עוד יהיה לנו טוב
ושריקת התנים מגבירה לנו את הקצב / מחזקת רגליי מרחיבה את קהל הצופים / כבר כולם מסתכלים כן הגיעה שעת המרגוע / תחייכי לידי תני לי כוח לרקוד
רק אל תבכי פה מולי זה אולי לא הסוף / הסתכלי על גופי אני עומד פה קרוב / תחזרי אחרי עוד יהיה לנו טוב /תחזרי אחרי עוד יהיה לנו טוב
