ארי פרייזר שר שיר של כמיהה וחמלה בטונים משתנים שמעידים על עוצמת הכוונה. פרייזר, ישראלי לשעבר המתגורר במיאמי, מקדיש את השיר לחטופים במנהרות החמאס בעזה, ומצרף קליפ כדי לחזק ולהעצים את המסר. בעיני רוחו הוא שומע קולות, רואה פנים מצולקות שמחלחלים אל נשמתו וגורמים לו להתפלל: "חיים שלמים של אור/ זיכרון כל כך רחוק…"
הטקסט הפשוט נישא על מנגינה וקצב בנוסחי מוסיקת פולק-קאנטרי אולד סקול, המנגינה מזכירה את הסינגר סונגרייטר של שנות השישים שבעים, ההרמוניה הקולית מעניקה לשיר מאפיינים של המנון המזמין להצטרפות. קולו של פרייזר מוסיף מימד עומק לשיר, פלסט המפלח את הדממה. מסוג השירים שנועדו יותר לעולם, בעיקר לארה"ב – זו שעדיין מתרפקת על מוסיקת הפופ של פעם. האם היא תגיע ותיגע גם בצעירים האנטי ישראלים והציונים בקמפוסים? אשרי המאמינים.
ארי פרייזר Why Did You Go
In the silence of the night
I hear your voice
Echoes of laughter,
memories the day after
I guess you left behind
Just enough to be remembered
Just enough to leave my heart
with a permanent void
Why did you go
Why couldn’t you stay
Just for one more day maybe
More
I guess it’s just me
Me that has to stay
Your face scarred right into my soul
Why were you taken
Taken from me
As I cling to every memory
Hoping one day I will see
How I pray for your return
Return back to me,
A lifetime of light
such a distant memory…
